סלולרי שלי – אפשר בלעדייך ???

חברות הסלולר הן חברות שאמורות לתת שירות , נכון? אני מרגישה שלפעמים אני משרתת אותן במקרה הטוב ובמקרים פחות טובים אין ביננו שום קשרים אלא התשלום החודשי שיורד מחשבון הבנק שלי.
החלטתי לא לוותר, להיות אסרטיבית ולנסות לדפוק על השולחן !!! שווה?? בואו נראה……..

בחורה עם מחשב נייד

כבר כמה ימים אני מרגישה לא רגועה ומקללת את חברת הסלולר שאני מחוברת ומחוייבת דרכה ובלב גם מאחלת להם כמה "ברכות" שלא הייתי רוצה לאחל למכריי. החלטתי שלמחרת אני אבקר ביקור נימוסין במרכז השירות של החברה, ו…… בערב התחלתי לבנות את מערכת העצבים והתסכול שלי מול המלחמה שהיה ברור לי לגמרי שעומדת להתרחש למחרת בבניינים המפוארים של אותה חברת הסלולר שהשתייכתי אליה. למה? קודם כל – ככה !!! שאר הסיבות : אין ספור. אגרתי אותן תקופה ארוכה, התקשורת שלי דרך הסלולר הייתה מקוטעת או מושבתת ואני – בגלל המריבה שניסיתי לחסוך התרגלתי לחיות עם מינימום זמן סלולר , חלק מהזמן עם הבנה חלקית של השיחה המקוטעת וחלק מהזמן ללא סלולר – האמת? זה ממש לא רע.
היו לא מעט ימים שבהם תהיתי בשביל מה אני בכלל צריכה את ה"דבר הזה" ? מה? אני מנהלת חדר מצב של חברה העוסקת בדיני נפשות וזקוקה לתגובה מיידית? מה בדיוק העניין ומה לא סובל דיחוי. כן…נתתי לעצמי את התשובה הדבילית שחלק לא קטן מאלה שאני מכירה נותנים לעצמם : כוח ההרגל שלנו : ש"איך אפשר"  ו"אם אני אצטרך משהו ואזכר פתאום…" – במקום להיות ישרה עם עצמי ולתת את התשובות הנכונות באמת, בחרתי בתשובה שרובנו נותנים לעצמנו שברוב המקרים זה הנוחות הבלתי נסבלת.
אני מסתכלת על ילדים בכתה א מתחרים בכתה ג' למי יש איפוד למי ג' פון ולמי יש סלולר עם מקשי מגע ולמי מחייג המספר עוד לפני שחשבנו שצריך את השיחה…..התחרות הבלתי סופית הזו מוציאה אותי מהכלים, מה קרה?ראיתם הרבה ילדים בני 10  ברחוב ורואים חדשות? ילד  בן 8 משחק טטריס בדיוק באמצע שיעור אנגלית? את העסקים בבורסה מנהל אותו תלמיד מכיתה יא'  בדיוק בזמן שזרקו אותו משיעור אנגלית?
שלא יהיו אי הבנות – אני בעד הטכנולוגיה, אני חושבת שהיא  נחוצה, טובה, נוחה  – אבל אני חושבת שכמו כל דבר בחיים היא צריך להיות מופעלת לפי שיקול דעת ובמקומות שבאמת רצוי וצריך. נכון, אני מכירה את החבר'ה  ואת "לכולם יש"….. ותאמינו לי ששיחת טלפון ל 4 אמהות / אבות מהכיתה ופתאום סופרים ומגלים מתמטיקה אחרת או מגלים שאת שעות האיכות של אבא/אמא קונים באייפוד החדש. המצאות ותגליות – הנה מצאתי יתרון.
חזרנו למלחמה – זוכרים? אני והסלולר.אני מחזיקה 2 מכשירים (אחד שלי ואחד של אמא שלי שלצערי הרב בגלל מצבה הבריאותי היא לא משתמשת בו לחלוטין ואני לוקחת את השיחות שלה). בכל מקרה, אף לא אחד מהמכשירים שייך לחברה הסלולרית כלשהיא.אנחנו משוחררים!!! התשלומים על המכשירים שולמו וסוימו לפני שנולד האטום, ובטח לפני שבנו את הבניין החדש של הסלולר. על פניו, אני אמורה לשלם רק עבור הקו ושיחות הטלפון או השירותים האחרים שיש לי עם החברה (אל תשאלו איזה שירותים…..) או שהחברה מספקת לי.
הגעתי ככה באמצע הבוקר למשרדי החברה, "חיילי הפלסטיק" (עובדי השירות עם המדים והתו המזהה ) מסתובבים במסלול שכנראה קבוע מדלת הכניסה דרך אולם קבלת הקהל אל המקום שבו מתנהלת השערוריה התורנית. הרי במקומות שבהם שומעים מוסיקת מעליות אי אפשר לשמוע צרחות של שערוריה, זה לא הולך ביחד – איפה התרבות הארגונית?
לקחתי מספר (סוג של קופת חולים – מרכזי השירות הסלולריים : יש לי רק שאלה, צריך רק לעשות….ממש קופת חולים), כיוונו אותי למקום ישיבה בנעימות רכה, כמעט חשבתי שאני יושבת באיזה לובי של מלון צפון אירופאי, אבל כשמיקדתי את המבט הבנתי שאני רק במרכז שירות של חברה סלולרית.
על המסך הראשי הופיע מס' 411, נרגשת קמתי וניגשתי אל הפקיד (סליחה, איש השירות) והוקסמתי מהחיוך ומהעניין שהביע . מי התעניין לאחרונה מה שלומי ואיך הוא יכול לעזור לי – בלי שנתתי כלום ? אף אחד, אלא אם ידע שבסופו ייקבל כסף. לא ידעתי (אבל תיארתי לעצמי )שבסופו של דבר אני אשמע את המשפט " טוב, זה יעלה לך…"
באופטימיות ייתרה התבכיינתי על החום שבחוץ – הוא הרי שאל אותי מה שלומי, נכון?. אחר כך עברנו לענייננו, הסברתי לו שמכיוון ששני המכשירים הם בבעלותי המלאה, אין לסלולר שום חלק ונחלה עליהם וכל שאני עושה הוא לקבל שירותים מסויימים ולשלם עליהם כל חודש. יש אפילו הוכחה.
נו, עד פה עוד שנינו מחייכים, הוא בעמדת "אז מה שלומנו היום" ואני עוברת פאזה לכיוון "תתקדם..". מה אני יכול לעזור לגבירתי? אתה לא יכול לעזור לגבירתה…..אתה יכול לעזור לחברה שבה אתה עובד כדי ששם החברה לא יבקר במדורי התקשורת בעתונות הכתובה, המדוברת והאלקטרונית – וסביר להניח שמישהו/ם יפוטר/ו (ברור שלא רק בגללי, אלא בגלל כמה וכמה שכמותי).
שמע נא – אני רוצה שתפסיקו את ההתחברות הקתולית ביני לבין חברתכם ולפתוח בפניי את הזכות לבדוק את העלויות והשירותים – מה שמבחינתי יוזיל לי את המחיר. באותו שלב הוא הפסיק להתעניין ב"מה שלומנו היום" והתחיל להקליד בעצבנות מסויימת שורות על שורות כאילו הוא כותב איזו עבודת מאסטר. שלוש דקות של דממה מפרידות בין ההתפרצות שלי לבין התגובה שלו. תגיד, אומרת : נראה לך שבאתי לגור כאן? כל מה שרציתי זה לנתק טכנית את הקו, אני לא מחוברת, המכשירים לא שלכם – זה לא ממש יום סרט….פעולה ממש פשוטה אפילו לתלמיד תיכון בינוני. התחברנו כידידים טובים, לא התחתנו, אין כאן נישואין קתולים, בוא נפרד.
תראי הוא אומר לי, זה לא כל כך פשוט. תראה אני אומרת לו – זה הכי פשוט שבעולם. מי שעושה את זה קל או קשה זה אתם, אבל תואיל בטובך ותקרא לממונה עלייך. תראי ו..תראה….ו……..תראי, וככה מתחיל לו דיאלוג משנה כשבסופו אני מרימה את הקול ושואגת במרחבי אולם השירות (מוסיקת מעליות, זוכרים?) מי רוצה לראות את הסקנדל התורן ?? :))  לא עוברת דקה ושני אנשי שירות (מן הסתם טיפ טיפה יותר בכירים) ניגשים אליי בנחישות ובחיוך ומציעים לי לגשת איתם לחדר פרטי שבו "נלבן" את הנושא – ותראי הם מבטיחים לי, את תצאי מכאן מרוצה ביותר.
נשמע אחלה, ועוד הציעו קפוצ'ינו. יאללה אני חושבת לעצמי. גם לפרוק אגרסיות וגם קפוצ'ינו – עשינו דיל. אני מייגעת את עצמי ומספרת שוב את הסיפור ושניהם מהנהנים בראש לאות אמפטיה וסימפטיה ו"מה את אומרת". באמת לא בסדר אומרים שניהם כאילו התאמנו לקול ראשון ושני במקהלת חברת הסלולר.
אנחנו מסכימים איתך לגמרי שההתנהלות מולך הייתה לא תקינה ואת זה אנחנו נברר בתוך החברה מול נציג השירות שהיה מולך (ממש מרתק אותי), יופי אני אומרת להם – כל הכבוד, אבל מה לעשות שיש לי עוד איזה שני סידורים להיום. בואי נזרז תהליך משתף איתי  איש הקפוצ'ינו שנקרא לו "האיש הטוב".
יש איזו בעייה ספציפית הוא שואל? אני מסבירה לו את הסטטוס, את העובדה שאני משוחררת מכל כבלי העבדות של חברת הסלולר ואני רוצה להרגיש חופשיה ומאושרת ואת הרוח על פניי. מקובל, אני שואלת אותו? הוא מנסה לעקוף אותי בסיבוב ושואל אם יש איזו סיבה שאני רוצה לעזוב.
פייר אני אומרת לו, זה הרי לא שאני אפסיק להסתובב ולהשתמש בסלולר, אני הרי אמשיך, ולא מעניין אותי דור שלוש וחמש וחצי וכו' , אבל אני שונאת, לא, לא רק שונאת אני מתעבת את התחושה כשאני מרגישה כשמנסים וגם מצליחים לדפוק אותי. לא רוצה שתחייבו אותי בחשבון על דור ביניים והדור הבא כשאני מהדור של "אנו באנו ארצה…"שניהם הביעו פליאה ותחושת השתאות כאילו גיליתי באמת תגלית עולמית , משהו כמו: העולם מרובע שהם בטוחים שזה לא מתייחס לחברתם. אז זהו הפתעתי אותם, דווקא כן ולכן אנחנו נתגרש היום !!! כמה פשוט – ככה קל !!
רגע רגע הם נבעתים – כאילו עומדים לאבד איזו חברה עם 950 מכשירים. לא, אני רק לקוח פרטי – אבל הם משמרים לקוחות, במיוחד כשסוג השירות חדל מלהיות מונופול. תני כמה דקות ואני חוזר אלייך אומר האיש הרע. קח מותק, שלוש ואני פותחת בסקנדל – גם מתוך חדר אפשר לעשות סקנדל. אץ רץ (כמו בסיפורי ילדים) וחוזר באמת מהר.
בדקנו את ההיסטוריה שלך (נכון, ההיסטוריה "הפלילית" שלי) ואת צודקת, את לקוחה של יותר מעשור והחשבונות שלך מכובדים (ספר לי משהו חדש מותק, אני יודעת כמה אני משלמת). אבל במיוחד עבורך, כי מעולם לא ביקשת הנחה וכו' ו"את לקוחת זהב/פלטיניום/טיטניום" אנחנו שמחים להעניק לך שי: טלפון חינם מדור 9 ומחיר אוויר של…..  ("במיוחד בשבילך -X), ו….."שי מיוחד" .
מחשבה מהירה מביאה אותי למסקנה שהרי כל החברות נוהגות פחות או יותר בצורה דומה, אם אחת לוקחת Z כסף יותר או פחות השירות של השנייה או השלישית טוב או גרוע וזה רק עניין של זמן עד שאני אגיע לחברה מתחרה להפוך שולחן. כאן לפחות אני לקוחה וותיקה ואין לי כח להתחיל לטרטר את עצמי, יאללה שיהיה, אבל – אני רוצה שירות של לקוח מחושב, מתחשב, מתנהל וכו' – רוצה קפוצ'ינו כל פעם שאני באה (פעם בשנתיים), אין לי כח לריב עם מי שיחליף אתכם – תשאירו את ההיסטוריה – שילמדו הבאים בתור……..
כן, אני יודעת, אני חרא של לקוח, נטולת מודעות צרכנית – אבל למי יש כוח למלחמות האלה כשאני יודעת שהמקסימום זה 2 אגורות יותר או פחות ועוד איזה בונוס קטן. מכשיר נוסף חינם ועוד איזו שטות.
את המלחמות אני שומרת לנושאים מהותיים.  עניינים של סלולר – שייך לקרבות הקטנים ואת הכח האמיתי צריך לשמור כדי לנצח במלחמות הגדולות…..
מתחיל שבוע חדש – בטח  יפתיעו אותנו מלחמות חדשות…..