איינשטיין עם פאן
יסלחו לי חבריי הסלבז (יש אחד או שניים כאלה…) אבל כל הסלביות הזו יצאה לי מכל החורים. משהו לגמרי עקום בזה שהגיבורים שלנו היום הם: שדרן טלוויזיה שקורא מטלפורופטר ולא תרם מעבר לזה שום דבר לאנושות, וכך גם קריינית עם פאן וחיוך מצודד. הם גם מרוויחים הרבה יותר ממנתח מוח שמציל חיים על בסיס יומיומי, או ממורה שמגדל לנו את דור העתיד.
רופאה בכירה, חוקרת בעולם האקדמי, מורה ומחנכת של דור ההמשך – לכל אלה יש תלוש משכורת מצומק, רייטינג וכבוד מפוקפקים ואילו לעומתם, שחקנית בטלנובלה או גיבורה של תכנית ריאליטי הם המובילים החברתיים שלנו. קוראים לסלבז האלה "טלנטים", כשבדרך כלל כל ה"כישרון" שלהם הוא המראה החיצוני שלם. אותי זה די משעמם למען האמת. אני לא איזו קדושה מתחסדת. ממש לא: אני אוהבת מדורי רכילות, אופנה, יפים ויפות, איפור, נעליים ותיקים, דוגמנים ודוגמניות וגם שחקנים. אבל זה בגדר פרפראות. זה לא העניין העיקרי שלי בחיים. זה תבלין קטן. לא יותר מזה. הטלנטס בעיני הם פרויד, איינשטיין, ניוטון, שייקספיר ומוצרט (אם אחשוב קצת יותר לעומק, תהיה גם רשימת נשים מכובדת..רשימת נשים כזו תהיה יותר ארוכה ומרשימה בדור שלנו מאשר בדורות קודמים – כי לנשים מותר היום להיות משכילות ובולטות) הטלנטס של פעם, אולי לא דפקו פאן ולא התמרחו במייק-אפ. הם גם לא היו יפים מי יודע מה, אבל הם תרמו לאנושות דבר או שניים.
לוגו חי
אין לי ולשכמותי סיכוי להלחם או לשנות את התופעה הזו, אני עצמי מתפרנסת מזה- העסק שלי משווק בין היתר הופעה של שחקנים באינטרנט – והמפורסמים שבהם, הרבה יותר יקרים מהאלמוניים. זה למרות שבין הלא מוכרים והלא מפורסמים יש לא פחות מוכשרים. חלקם אפילו יותר…
שברתי את הראש: מה הקטע הזה? ונראה לי שהבנתי: זה אותו העיקרון שיש ללוגו. הלוגו, בולט לנו ונצרב אצלינו ביזכרון. כמו ה-M של מקדונלד'ס. הגיבורים החדשים הללו, ה"טאלנטים"- עונים על הפנטזיות שלנו להצלחה, יופי ועושר (זו למעשה הביצה והתרנגולת. כי אנחנו הרי הפכנו אותם לסמל ההצלחה, אנחנו הפכנו אותם למפורסמים ולעשירים…), הם נתקעו לנו בזיכרון כמו לוגו, סמל להצלחה יופי ועושר. אנחנו חיים בעידן מאוד ויזואלי שבו המותג הפך להיות משהו מרכזי. אותם סלבז, טלנטים, הם בגדר לוגו בולט. לוגו חי, נושם ומהלך. הם סימן שנחרת אצלינו בתודעה. הפרצוף הזה נקלט אצלינו והוא מסמל משהו – יעקוב אילון – רציני ואמין, חיים יבין – מר טלויזיה הנצחי, אילנה דיין – עיתונאית ללא חת ויש גם מותגים שליליים שהפכו לסוג של סלבס עקום ודוחה כמו יגאל עמיר, שמייצג לרובינו מישהו מסוכן המהווה איום על הדמוקרטיה שלנו. כל אחד כזה נחרת אצלנו בראש – הצורה שלו הוטבעה אצלינו בנויירונים. הוא או היא מיצגים עבורינו משהו. הם יכולים להיות עם אישיות לא מעניינת ורדודה. זה לא משנה בכלל. הם לא בהכרח יותר מוכשרים מאחרים וגם לא יותר חכמים מאחרים, אבל הם בדיוק כמו ה-M הזה של מקדונלד'ס- הם בולטים ואנחנו זוכרים אותם.
הבן שלי, שטייל לאחרונה בסין, יעיד שחיפש בקדחתנות לאכול אך ורק בהיכלי מקדונלד'ס, לא בגלל איכות מדהימה של האוכל. אלא משום שהקציצה הפשוטה והיבשה הזו מוכרת. בטוחה. היא לא תאכזב אותנו. היא הסלבית שלנו בלחמנייה.
