משונה הדבר לצפות בעבודה האחרונה של להקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק, אשר נעשתה לאחר פרידתם המתוקשרת של בני הזוג, על ידי פולק לבדו (בשיתוף רקדני הלהקה). 20 שנה עבדו בני הזוג ויצרו ביחד. אהבתי מאוד את עבודתם המשותפת, והשאלה כיצד תראה עבודה עצמאית של פולק ריחפה באוויר.
השם סלאג מכוון לתחושת הזמן – זהו חילזון וגם קליע שנורה מנשק – גם הדבר האיטי וגם הדבר המהיר בו בזמן. ההתבוננות בעבודה הובילה אותי בעיקר להרהר בזיכרונות ובמחשבות – חילופי התמונות לוו בצלילים שהזכירו לי מעברים בין תחנות רדיו, מעין זפזופ מוחי בזיכרונות שונים.
נאמנים לעצמם, זוהי עבודה יפיפייה. עיצוב הבמה מהפנט, כאשר אוסף של מנורות משתלשל בגבהים שונים אל הבמה, ומשטח הבמה הוא עיגול בהיר אשר מוקף בשטח כהה. ניכר כי הושקעה בבמה ובתאורה עבודת עיצוב הרבה מעבר למקובל בעבודות מחול. גם בהמשך התאורה עובדת נכון, במיוחד כאשר הבמה מוצפת באור אדום, ויוצרת ממד מעולם אחר. לי נדמתה הבמה למוח פתוח, כאשר האורות מזכירים את הנוירונים המרכבים אותו. באחד הקטעים היפים ממש נראה כי אנו רואים תהליך הזכרות ואת מעבר הזיכרון במוח, כאשר הנוירונים מבזיקים זה לזה.
צבי פישזון, שחקן ופנטומימאי, אשר נמצא עם הלהקה מ-2001 קיבל בעבר תפקידי "אופי" ופחות תפקידי תנועה. הפעם אנו זוכים לראותו הרבה יותר, כציר המוביל במופע ומחבר בין החלקים, וגם לראותו בקטע אחד נע בצורה מחשמלת, רומז שאם רק ניתן לו לזוז, הוא יראה לנו את יכולותיו האמתיות.
יש בעבודה המון רגעים נפלאים, במיוחד כאשר הלהקה מציפה את שפת התנועה הקרקסית – נונסנסית המאפיינת אותה, הלהקה בעלת יכולות מצוינות והביצוע מצוין, אך נראה כי חסרה התפתחות ומיקוד. גם המטרה להגיע לדיון מעמיק על תחושת הזמן לא מבשילה לכדי אמירה ברורה.
זוהי עבודה מלוטשת ויפה, במיוחד לחובבי הלהקה. אני מקווה שהלהקה תמצא ותדייק את שפתה גם ללא פינטו, ומחכה לראות לאן תתפתח. מסקרן גם לאן תפנה ענבל פינטו ומה תיצור.
סלאג/להקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק
הופעה נוספת היום (20/9/16) ושוב בדצמבר בסוזן דלל
כוראוגרפיה, עיצוב תפאורה ופס קול: אבשלום פולק
עיצוב תלבושות: אבשלום פולק, מאיה לוי
עיצוב תאורה: יואן טיבולי
משתתפים: ג'רמי אלברז', צבי פישזון, אריאל גלברט, נגה הרמלין, אופיר ינאי, מרתה לואיזה ינקובסקה, קורדליה לנגה, עמית מרסינו, מורן מילר.
