סיפור רכבת על האישה עם האצבע החסרה

הגנבתי מבט לאצבע החסרה. שני גברים מחזיקים בידה בכוח, מסננים האשמות ואחד מהם מניף סכין גדולה וכורת את אצבעה. היא צורחת ובוכה, הדם נוזל ונוזל ומגיע עד אלי

בחורה עם מחשב נייד

הקרונות היו עמוסים, התקדמתי הלאה מחפשת מקום פנוי. איתרתי מקום מול אישה צעירה שסירקה את שיערה השחור הארוך. ידה האחת איתרה קשרים בשיער והשנייה חלפה, נמרצת, מסרקת שוב ושוב את המקום הסורר עד שנכנעו השערות וגלשו חלקות ומבריקות על כתפיה.

שבעת רצון ליטפה האישה את ראשה , מניעה אותו שמאלה וימינה, נהנית ממראה השיער המתנפנף שהגיע עד אלי וליטף את כתפי. נרתעתי. היא חשה בכך וזזה לאחור. ממהרת לאסוף ביד קטועת אצבע, את השערות שנשרו אל השולחן שבינינו, מגלגלת לפקעת קטנה ומכניסה לתיק.

הגנבתי מבט לאצבע החסרה. שני גברים מחזיקים בידה בכוח, מסננים האשמות ואחד מהם מניף סכין גדולה וכורת את אצבעה. היא צורחת ובוכה, הדם נוזל ונוזל ומגיע עד אלי. די!

מגניבה עוד מבט. היא מוציאה מתיקה דברי איפור. צלליות, אבקות, מברשות. בכמות שמאפשרת לאפר את כל יושבי הרכבת. קוים שחורים ועבים מעל העפעף ומעליהם היא מציירת קוים בלבן וצללית ורודה. העיניים הופכות להיות דרמטיות ומסתוריות וענקיות. התוצאה לא מוצאת חן בעיניה. היא מלפפת קיסם בצמר גפן ועוברת על קו הריסים בפנים העין ולאחר מכן חוזרת להדגיש את הקו השחור. מורחת עוד אבקה לבנה ועוד קו. עוברת להדגשת הריסים. אני עוקבת בהערצה. משתדלת לא לנעוץ מבטים.

רבע שעה והיא עדיין מאפרת את עיניה, מביטה במראה הקטנה המונחת על השולחן, לא נותנת לטלטולי הקרון להפריע לה. מוסיפה צבעים וקוים עד שפניה נראות כמסיכה. כאילו הייתה שחקן בתיאטרון קאבוקי.

להיכן היא נוסעת בשעה כה מאוחרת. כמעט חצות. היא חוזרת מפגישת אהבים ולא רוצה שבעלה יבחין. לכן היא מתאפרת כך.

כאילו שמעה את מחשבותיי, היא פונה אלי במבטא מזרח אירופאי כבד ובנימה מתנצלת "יש חתונה, בגלל זה ככה." אני מהנהנת. " עבדתי מאוחר. לא יש זמן בבית" היא נאנחת  "גם מאחרת לחתונה. בטח בסוף, ואין אוטו. מה לעשות ככה זה. בכירורגיה יש הרבה עבודה לנקות "  אני שוב מהנהנת. לא יודעת מה לומר. "יפה ככה? " היא שואלת אותי, מצביעה על פניה. אני אפילו לא מהססת. "מושלם" אני עונה. "את מאד יפה". היא מחייכת. "זה חתונה. צריך ככה" ועוברת לאפר את שפתיה בורוד כסף. אחר חוזרת שוב לעיניים. מדגישה את הריסים בשחור.

"תשמרי לי על התיק" היא מבקשת. מוציאה משקית ניילון שמלה כחולה, ארוכה.

כשהיא חוזרת מהשירותים , עוברת בין הנוסעים העייפים, בשמלתה הדקיקה והחשופה, הם מביטים בה מופתעים. מאין צנחה זו.

היא מוציאה בקבוק בושם. מבשמת זרועותיה , מניחה לניחוח העז להתפשט בקרון.

" את חושבת אני יתפוס מישהו? " היא שואלת

"בטח" אני עונה. "בטח". עוקבת אחריה כשהיא יורדת מהקרון, פוסעת לאט, מתנדנדת על נעלי העקב ואחר מזדקפת בגאווה.

Iaffa Gavish
כותבת על נושאים מגוונים. הצגות, ספרים, אוכל, מסעדות ולייף סטייל. תמצאו כאן את היומיומי, את שעות הפנאי ואת ההנאות הקטנות של החיים.