סיפור על פנייה ותוצאה

בחורה עם מחשב נייד

בסוף דצמבר התחלתי תהליך עבודה עם חברה טכנולוגית חדשנית לאיוש משרה של מהנדסי תוכנה. למה אני אומרת שהתחלתי תהליך עבודה ולא התחלתי לעבוד? פשוט מאוד – איתור וגיוס עובדים בהייטק הוא תהליך מורכב ועל מנת שיצליח חייבים מחויבות להצלחה מכל מי שמעורב בגיוס. לאחר פגישת היכרות עם המנהלת המגייסת, למדתי את ערכי החברה, הבנתי מי הוא העובד הטיפוסי ( מבחינת תכונות אישיות, השכלה מקצועית, ניסיון בתפקידים קודמים ) ויצאנו לדרך.

התחלתי באיתור מועמדים, קיבלתי אישור מהלקוח מי המועמדים שמעניינים אותו, פניתי אליהם במייל המציג את יתרונות החברה, החוזק הכלכלי, תיאור התפקיד, ההזדמנות המקצועית להתפתח וחיכיתי…. וחיכיתי.. וחיכיתי. התגובות לא איחרו להגיע אבל הן בכלל לא היו מה שציפיתי או רציתי. מי שכבר טרח לחזור אלי ענה תשובה לקונית וקרירה – תודה אבל לא תודה. ניסיתי להבין מה הסיבה לחוסר המענה. מהר מאוד הבנתי שפניתי אל המועמדים בצורה כבדה ומסורבלת והעמסתי עליהם המון מידע שלא רלבנטי להם בניסיון לתפוס את תשומת ליבם, הרי מדובר במועמדים פסיביים שצריך לעורר.

הבנתי שצריך שינוי כיוון. הסברתי למנהל המגייס שכל המידע שהעמסנו במייל הראשון היה בעוכרינו. עם כל הכבוד להישגי החברה, ליציבות הכלכלית ולסניפים שלה בעולם – אלה לא דברים שמעניינים את המועמדים שלנו. יחד עם המנהל המגייס, דייקנו את הפנייה במייל ו"הקללנו" אותה. הפעם, פנינו למועמדים  בשפה יומיומית וצעירה, דיברנו יותר על התפקיד ופחות על החברה. קיצרנו את הטקסט, מחקנו את המילים הכבדות וה"גדולות" כמו גב כלכלי, סניפים ברחבי העולם. החלטנו יחד שהמילים האלה טובות למשקיעים ולא למועמדים שמחפשים תפקיד שני לאחר סיום התואר.

יצרנו פניה חדשה במייל, שלחנו וחיכינו. הפעם היתה יותר תגובתיות מהמועמדים, התחלנו לקבל תגובות מתעניינות אך עדיין רוב התגובות שהתקבלו דחו את ההצעה. לא הבנו מה אנחנו עושים לא בסדר? – התפקיד מצוין, החברה מצליחה בתחומה. משהו כאן לא עובד.

החלטתי שצריך לבחון שוב את אופן הפנייה. שוב התייעצתי עם המנהל המגייס ויחד פעלנו בשני כיוונים: הראשון –  פניה אל הלא מעוניינים בניסיון לגייס דרכם מועמדים ("חבר מביא חבר")  והשני – שינוי נוסף בצורת הפניה. הרי לא יכול להיות שכל המועמדים מרוצים במקום העבודה הנוכחי. החלטנו להרחיב בפניה על תיאור התפקיד, לצמצם את תיאור החברה ולהוסיף פנייה אישית אל המועמד.

הפנייה השלישית עשתה את העבודה – התחלנו לקבל קורות חיים איכותיים, המלצות מחברים והבנו שצריך לדבר עם המועמדים בגובה העיניים, קצר וקולע. התגובות לפניות היו יותר חמות, אנשים נתנו הסברים מפורטים מדוע הם לא יכולים להגיע לראיון ואפילו יזמו מרצונם הפנייה של חברים לתפקיד. היה מועמד אחד שהגדיל לעשות וסירב לתפקיד בצורה כל כך נעימה ונחמדה עד שהמנהל המגייס ביקש להזמין אותו לפגישה אישית ללא קשר לתהליך הגיוס והמיון.

אני והמנהל המגייס נמצאים בקשר יום יומי, מעדכנים אחד את השני בהתקדמות של המועמדים בתהליך המיון והגיוס. העבודה המשותפת מאפשרת לי להגיב במהירות לשינויים בהגדרות התפקיד או בדרישות החברה – הרי ידוע לכולם שעולם הגיוס והסורסינג הוא דינמי וחייבים להיות קשובים לצרכי הלקוח כדי להצליח.

 

ולמה שיתפתי אתכם בסיפור הזה? – כדי להדגיש כמה דברים שחשובים לכולנו :

·        קשר אישי  – שמירה על קשר יומי יומי עם הלקוח יכולה לקדם ולדייק את תהליך האיתור של המועמדים. ככל שיהיו ביניכם יחסי עבודה המושתתים על  דינמיקה, פתיחות ושיתוף פעולה כך תצליחו להביא מועמדים מדויקים יותר לתפקיד.

·        כנות – אל תתביישו לומר ללקוח, אני מתקשה, לא הולך טוב. הכנות שלכם תגדיל את ערככם בעיניו והוא יבין שאתם מחוייבים לתהליך ולא סתם מורחים אותו.

·         

·        פנייה יעילה – דברו קצר ולעניין, אל תעמיסו מידע. אנחנו חיים בדור שאיבד את הסבלנות, דור שרוצה הכל כאן עכשיו וכמה שיותר מהר. הפנייה לדור שכזה צריכה להיות קצרה ועניינית אחרת – איבדנו אותם.

 

אז אם אתם מרגישים תקועים בתהליך האיתור, או משהו לא עובד לכם פשוט דברו על זה עם הלקוח, עם עמיתים לתחום, עם אנשים שלא קשורים בכלל ויכולים לתת זוית ראייה חדשה לכל הנושא.

מבחינתי תקשורת בין אישית היא אחד מכלי העבודה הכי חשובים שיש לסורסרים והד הנטרים.

מה דעתכם?

תמונה טובה 1