סיפור לחג!

אני רוצה לספר לכם סיפור.

סיפור קצר על מוטיבציה ודבקות במטרה,
סיפור על נער,
נער שלמד בחדר אבל החליט ללמוד בלט, למרות התנגדותו של אביו.

אותו נער עלה לבד בגיל 15 לארץ ישראל
והצליח להתפרנס כמורה למחול.
כשנסע לבקר את הוריו ברוסיה, פרצה מלחמת העולם הראשונה, הוא לא הצליח לחזור לישראל אז הוא ניצל את הזמן בלימודי בלט וכרקדן באופרה עד תום המלחמה.

הוא יזם את תחרות ״מלכת אסתר״ תחרות היופי הראשונה בישראל.
הוא קיים נשף פורים בסגנון ונציה בישראל, בו השתתפו כ 3000 אנשים.
בנוסף ייסד תהלוכות פורים שבעקבותן התפתח רעיון העדלאידע אשר כידוע
תפס תאוצה בערים רבות.

ואכן קיבל הוקרה עבור תרומתו, יקיר העיר ת״א,
ואפילו קיבל צריף(במתנה) ממאיר דיזינגוף בת״א וחי בו עד יומו האחרון.
אפשר לומר שהאיש עיצב רבות מפניה של ת״א.

אז איך כל זה קשור אליי?
מלבד העובדה שהנער ואני חולקים את אותו תאריך לידה בהפרש של 85 שנה?
ברוך קאושנסקי, ברוך בן יהודה. ידוע בכינויו ברוך אגדתי כי באחד הנשפים הוצג בפני חיים נחמן ביאליק כברוך האגדתי.

אומן,
יוצר,
במאי ומפיק סרטים,
רקדן וכוריאוגרף,
אמרו עליו שהקדים את זמנו,
הסיפורים מספרים שעלה להופיע ללא לבוש תחתון מתחת לגליביות שאיתן הופיע.

את אחד הריקודים שיצר להופעה לבמה התאימו לרחבת הריקודים, החליפו את המוזיקה, (מכיון שהמוזיקה המקורית היתה משמשת סטודנטים אנטישמים בגלות).
ויש המאמינים שזה הריקוד ״הורה אגדתי״ הוא ריקוד העם הראשון של ישראל, מכיוון ש המקור נוצר ב 1924.

את הריקוד ״הורה אגדתי״ כמעט כל רוקד מכיר.

את הסיפור שמאחורי הריקוד ובעיקר מאחורי האדם המיוחד שמעורר השראה פחות מכירים.

לדעתי כל תלמיד בישראל שעושה בגרות בהיסטוריה צריך להכיר את ברוך אגדתי.

ברוך אגדתי