סיפור ילדים – על הגבול בין גבורה לטפשות

בחורה עם מחשב נייד

סיפורו של ארנב

בחורשת יער גדולה, בה התגוררו חיות רבות, הייתה שמחה והמולה. כל החיות התכנסו ליד עצי האלון כדי לשמוע הודעה חשובה; הינשוף הלבן מגיע לביקור. הינשוף היה ידוע כחיה החכמה ביותר מכל החיות, ולכל בעיה היה נותן עצה נבונה. אבל המסע אליו ארוך ומסוכן ולא כדאי לצעוד לבד לשם.

רק כמה חיות בודדות ואמיצות החליטו לצאת למסע ולחצות את היער בכדי לפגוש את הינשוף הלבן. בין כל חיות היער היה גם ארנבון קטן, וגם הוא רצה לפגוש את הינשוף הלבן והחכם. אך מבין כולן הוא תמיד נחשב לפחדן. תמיד לעגו לו וצחקו עליו, בכוונה היו מתגנבים בין השיחים, מבהילים אותו. ואז, כשהיה רץ להסתתר בין הסלעים, היו מצביעים עליו וצוחקים.

"בבקשה, תנו לי להתלוות אליכם" , התחנן הארנבון. "אני כל כך רוצה לפגוש את הינשוף הלבן. אני מבטיח שאהיה אמיץ, לא פחדן". החיות החליטו להעמיד את הארנבון במבחן. "תכנס למאורת הדוב ותעיר אותו משנתו!" אמרו כולם לארנבון הנדהם. "אם תצליח לעשות את זה, ניקח אותך איתנו". הארנבון חשב פעם… וגם פעמיים… ואז, הסתכל לכולם בעיניים, וקרא: "להעיר את הדוב? זה מאוד מסוכן… אני לא מוכן!"

החיות צחקו כולן "פחדן! פחדן!" הארנבון התעצב, "למה אני חייב להיות כזה פחדן…? למה אני לא יכול להיות כמו כולם?" הוא כל כך רצה לפגוש את הינשוף הלבן בכדי שיעזור לו עם הבעיה, ואולי ייתן לו עצה; איך להפוך לאמיץ ואהוב. כי נמאס לו להיות פחדן עלוב.

החיות יצאו בשעות הבוקר המוקדמות והשאירו את הארנבון הקטן לבדו. למרות הפחד שאחז בו הוא החליט לצאת אל היער ולנסות את מזלו. הוא ידע, שאומנם אין לו ציפורניים, מקור חד, או כנפיים, אבל הוא קופץ מהר ויודע להסתתר ואולי ככה הוא יצליח להגיע לקצה היער ולפגוש את הינשוף הלבן.

וכך עשה הארנבון, הוא קפץ קפיצות זהירות וקטנות לתוך עומק היער. הוא דאג לא להרעיש ולא לרשרש את השיחים שתחתם מצא מסתור. הוא עשה את דרכו בשקט בין גזעי עצים ונקיקים בסלעים. אוזניו היו כל הזמן זקופות, וכששמע רעשים חשודים היה מתחפר באדמה עד שהייתה חולפת הסכנה.

כך הוא התקדם לאט, לאט, אבל כשהגיע לנהר הארנבון הקטן לא ידע כיצד יוכל להמשיך. לא רק שאינו יודע לשחות, הוא גם פחד מאוד ממים. הוא חשב לוותר על חלומו ורצה לפנות לאחור, כשלפתע שמע קול ציוץ חלש…  הארנבון הסתכל על העצים מעליו אבל הוא לא ראה כלום. הוא זיהה שהקול הקטן הגיע מכיוון האגם. כשהסתכל על מימיו ראה לפתע ציפור שיר קטנה שנתקעה בין גבעולי במבוק גדולים שצמחו בתוך הנהר. "רגע!" צעק לה הארנבון. "אני אעזור לך".

הארנבון רץ לתוך היער, הוא רק לפני רגעים ספורים התחבא תחת עץ ענק ממדים. לעץ היו שרכים ארוכים וחזקים; זה ישמש לו כחבל, חשב. הוא מצא במהירות את העץ ותלש ממנו שרך ארוך ומיהר חזרה לאגם. כשהגיע, הבחין לפתע בתזוזה שקטה אך מהירה בתוך מי האגם. תנין ענק!

התנין הבחין בציפור הקטנה והתקדם במהירות לעברה, הוא מאוד שמח על הארוחה המפתיעה שנפלה בחיקו. הארנבון רץ והסתתר בין השיחים עד שהסכנה תחלוף (כמו שתמיד היה עושה כשהיה מוצא את עצמו במצבים מלחיצים). הוא הסתתר בין העלים וראה את התנין מתקדם לעבר הציפור המבוהלת.

לפתע, בלי בכלל מחשבה, קפץ הארנבון מבין השיחים וצעק בקול חזק שהבהיל אפילו אותו, "תנין, תסתכל לכאן! מי היה מאמין שאי פעם אפגוש תנין פחדן!". התנין עצר והסתובב לכיוון שממנו נשמע הקול, אך לא ראה דבר. "פחדן?!" התנין שאג. "מי מעז לקרוא לי פחדן?!". הארנבון יצא ממחבואו  ואמר, "זו לא ממש גבורה לאיים על ציפור כל כך קטנה." התנין התקרב לכיוון הקול ולהפתעתו גילה שהקול יוצא מגרונו של … ארנבון?!!

"ארנב?!! אתה בסך הכול ארנב?!!" התנין פתח את לועו הענק ופרץ בצחוק אדיר. "ארנבון קטן מעז לקרוא לי פחדן. זו בדיחה ממש טובה… טוב לצחוק לפני ארוחה. ועכשיו, גם את הציפור אוכל וגם אותך!"

על אף שבתוך תוכו הארנבון רעד מפחד, הוא הצליח לחלץ מגרונו צחוק חזק ומתגלגל, " אתה תאכל אותי?! זה באמת מצחיק נורא" .

התנין היה פעור פה…  "למה זה מצחיק אותך? אתה כנראה ארנב עיוור ולא רואה מי מולך".

הארנבון המשיך בביטחון, "אני הרי הרבה יותר חזק ממך. ויש לי אפילו הצעה… אנחנו נשחק משחק של כוח, אם אתה תנצח אז תזכה לארוחתך. אבל אם אני אנצח אותך, תהייה חייב לשחרר את שנינו ולתת לנו להמשיך בדרכנו."

התנין היה מאוד משועשע. אבל הארנבון המשיך, "להתקרב אליך אני לא יכול מכיוון שאני לא יודע לשחות, אז מה דעתך שנתחרה במשיכת חבל. אתה תאחז בצידו האחד של השרך הארוך הזה ואני בצידו השני, ואז נמשוך! החזק מבין שנינו הוא זה שינצח".

התנין הסכים ברצון. הוא היה מאוד משועשע מכל הרעיון. הארנבון זרק אליו את קצהו של השרך והתנין תפס אותו חזק בין מלתעותיו. הארנב החזיק בצידו השני של השרך הארוך. הארנבון המשיך בהוראות, "עכשיו אני אתרחק, וכשאצעק לך שהשרך מתוח דיו נוכל להתחיל את התחרות". התנין אישר את התנאים.

הארנבון הקטן לקח את קצה השרך ורץ איתו לתוך היער. היער היה צפוף בעצים והתנין לא יכול היה לראות את הארנבון. הארנבון הגיע לעץ הגדול שקודם ישב תחתיו וקשר את השרך חזק לגזע העץ.

"אני מוכן!" צעק הארנבון

"גם אני!" גיחך התנין

"אז קדימה, משוך!!"

התנין לא ראה את הארנבון מכיוון שעצי היער היו גבוהים, הוא ידע שאין לו צורך להפעיל את כוח, במשיכה קטנה הוא יביא את הארנב ישירות אליו. דמיינו את הפתעתו כאשר גילה שהארנבון, גם הוא מושך חזק…

התנין משך חזק יותר, אבל עדיין לא הצליח להזיז את הארנבון הקטן ממקומו. התנין המבולבל החל לפרפר במים ולשפריץ לכל מקום, נלחם בכל כוחו ומושך בכל עוצמתו – אבל הארנבון לא זז. התנין משך ומשך עד שהשרך נקרע, ומהעוצמה התנין עף על פני המים. הארנבון מיהר להתיר את השרך מעץ ואז יצא ממחבואו כמנצח "הספיק לך? או שעכשיו תרצה גם לטעום מנחת זרועי?!"

התנין אפילו לא ענה. הוא ברח מהמקום בבושה גדולה. הוא צלל למעמקים ושחה במעלה הנהר עד שנעלם.

תוך דקה קלה הצליח הארנבון לשחרר את הציפור המסכנה ואילו היא קיפצה סביבו בשמחה ושרה מזמורי תודה. לאחר מכן, התעופפה.

רק לקראת שעת לילה מאוחרת הגיע הארנבון לעץ העתיק. למזלו, הינשוף הלבן היה חית לילה ולכן היה ער.  הארנבון הבחין בינשוף הלבן שנוצותיו בהקו תחת אורה של הלבנה. כמה יפה הוא נראה עומד על העץ. הארנבון התבייש… הוא חשב על מה שיאמר לינשוף, וחשש אולי לא יוכל בכלל לעזור לו.

הינשוף, ראה את הארנבון וכמו שמע את מחשבותיו "במה אוכל לעזור לך, ארנבון? כל שאר החיות כבר היו כאן והלכו… "

"מאוד רציתי לפגוש אותך, ואולי לקבל את עצתך" לחש הארנבון במבוכה. "אתה מבין ינשוף לבן, אני ארנבון פחדן. כך קוראים לי כולם. והייתי רוצה להבין איך אני יכול להיות אמיץ וגיבור, כמו שאר החיות שבאזור.

הינשוף הלבן נראה מבולבל. "אני חייב לומר שאני קצת מאוכזב. התעופפה כאן ציפור שיר קטנה, ממש עכשיו. הציפור התעופפה במשך כל היממה ברחבי היער, וסיפרה לכולם על מעשה גבורה של ארנבון קטן. היא סיפרה סיפור נפלא על תנין שברח במנוסה ועל ארנבון שהציל אותה. כשראיתי אותך חשבתי שעליך דיברה הציפור שלחשה ".

"אני חושש שהציפור טעתה…" הארנבון השפיל מבט. " זה לא היה מעשה של גבורה. אני קשרתי את השרך סביב עץ ולא באמת עמדתי מול כוחו של התנין, אתה מבין? אני לא יודע מה עליי לעשות כדי להפסיק להיות פחדן… תמיד אני מסתתר בין השיחים או במחילות באדמה ואני לא מתייצב אל מול פני הסכנה. לא חציתי את האגם אלא הלכתי סביבו. סוב וסוב. וגם לא הסכמתי להיכנס למאורתו של הדוב… בבקשה ינשוף יקר ונפלא, אני צריך את עצתך".

הינשוף החכם ניער את נוצותיו וחייך אל הארנבון ואז ענה בקול עמוק ומרגיע, "ארנבון קטן, אתה אינך פחדן. אתה בחרת להאמין למה שאומרים לך אחרים. מעולם לא היית פחדן. הרי להיכנס למאורתו של דוב נרדם זה מעשה טיפשי ומיותר, שלא לומר אפילו קצת אכזר. אין לו שום קשר לגבורה. וכמותו, גם לא לנהר. ארנבונים אינם שוחים. לכן, להיכנס אל תוך מים סוערים ולהסתכן בטביעה, זו היא אינה החלטה שיש בה גבורה. אבל, ארנבון מיוחד ומדהים, אתה בגבורה הצלת חיים. עמדת בפני סכנה כשהמטרה הייתה בעינך נעלה. לא בכוח הבסת את התנין אלא בחוכמה. אתה זהיר, וזו תכונה חשובה, וכשמתגלה סכנה ליבך מתמלא גבורה."

אור הלבנה האיר על הארנבון הלבן עד שהוא קרן, ומאותו היום הוא לא שם ליבו לאף אחד שהעז לכנות אותו פחדן. הציפור הקטנה פיזרה את סיפור מעשה הגבורה של הארנבון בכל היער, וכשחזר למחילתו קיבלו אותו בחגיגה גדולה, כיאה לגיבור במעמדו.