סיפור חלום

אני וחברתי הלכנו בנוף קסום בנה בן ה-5 הצטרף אלינו והתחיל לדבר ולדבר ולדבר. כאמהות מטפחות הקשבנו והקשבנו והקשבנו. או לא?

בחורה עם מחשב נייד

אני וחברתי הלכנו בנוף קסום מאד רוצות לדבר. היה לנו נושא בוער לשיחה. בנה בן ה-5 הצטרף אלינו והתחיל לדבר. שתינו, כאמהות מטפחות, דחינו את הנושא הבוער והקשבנו לבנה. היו לו "דברים מאד חשובים" לשאול. הלכנו בתוך הנוף הקסום די הרבה זמן תוך כדי ההקשבה לילד. הוא תאר דינוזאורים בפירוט רב ושאל שאלות רבות. שתינו הקשבנו לו.  אמא שלו, חברתי, ענתה לו לכל שאלה. כל התשובות דרשו ממנה לומר לו כן. הילד לא באמת שאל, הוא רצה להראות לעצמו ולנו את ידיעותיו המפליגות על הדינוזאורים,  לכן שאל שאלות שכיוונו את האם לומר לו כן. (אני אכן התרשמתי מידיעותיו. מעט ממה שאמר זיהיתי כנכון מספרים על דינוזאורים של ילדי, אך הוא ידע הרבה יותר) אחרי זמן רב שהוא דיבר והיא אמרה כן, הוא אמר שיש דינוזאורים באפריקה. אמא שלו אמרה לו כן. התפלאתי. הבטתי בה, פניה היו חתומות עיניה מזוגגות. אני מכירה אותה. היא חלמה בהקיץ. היא ענתה כן כל פעם ששמעה טון של שאלה אך לא הקשיבה לשאלה. חייכתי ושאלתי אותה אם יש דינוזאורים באפריקה. היא הפנתה אלי מבט, חייכה בפליאה ואמרה לא.

חשבתי לעצמי האים יש לי דרך לוודא שאני תמיד מקשיבה לילדים שלי. או לחלופין אילו שטויות אמרתי להם מכיוון שהייתי עסוקה במשהו אחר. זה לא הטריד אותי זמן רב כי הבת שלי קראה לי. ושוב היתי אמא שקועה בשמירת טובת ילדיה.