תמיד הסתכלתי בקנאה על נשים שיושבות לבד בבר, פשוט יושבות שותות דרינק להנאתם, ככה פשוט…לי מעולם לא היה האומץ לעשות את זה, כשגרתי בארה"ב זה היה מקובל וככה הייתי מסיימת יום עבודה לפחות פעם בשבוע, בארץ מעולם לא העזתי.
לפני כמה שבועות נקלעתי לסיטואציה שהייתי לבד בבר, ככה פתאום מצאתי את עצמי בסיטואציה שהפחידה אותי שנים, היו לי מלא סיבות למה לא, אבל אם לומר לעצמי את האמת , זה היה חוסר ביטחון , מה יחשבו עלי?! שאין לי חברים? שאני בודדה? שאני יושבת כמו אומללה לבד בבר? האגו לא נתן לי לעשות את זה.
אז כמו שאמרתי נקלעתי לסיטואציה כזו והחלטתי שאני לא מוותרת הפעם לעצמי ונשארת בבר , בר שכונתי שקט, קטן ורגוע. השעה הייתה 21:30 בערב, הבר היה יחסית ריק מאנשים למעט 2 זוגות בדייט ראשון שהעסיקו אותי בניחושים מה קורה שם ואיך זה יגמר? היו שם עוד 2 גברים נשואים שנפגשו לבירה של אחרי העבודה , או לפחות ככה החלטתי. זה מה שעשיתי רוב הערב , פשוט ישבתי וניחשתי וסיפרתי לעצמי את ה"סיפור" שהחלטתי לגבי כל אדם שישב שם, זה בהחלט העביר לי את הזמן בנעימים, ככה לא הייתי צריכה להתמודד פייס טו פייס עם האגו שקדח לי בראש.
בסביבות השעה 22:00 התיישבו בבר עוד שלושה גברים וגם עליהם החלטתי לבנות סיפור, אחד היה עם טבעת נישואים אז זה היה לי דיי ברור, אבל השניים האחרים היו יותר קשים להבנה וזה סיקרן אותי, כמו שאני יושבת ומנסה לרקום לעצמי סיפור שלם סביב שלושת הגברים האלו, ניגש אלי הברמן ואמר "אני לא טועה נכון?!
את עם גלנמורנג'י?" (סוג של וויסקי) הנהנתי בראשי לאות הסכמה ואז הוא הניח כוסית נוספת עם מפית קטנה לבנה מתחתיה ואמר "תהני". לא הבנתי מה קורה ולא הבנתי למה הברמן חשב להגיש לי עוד כוסית משקה שהרי לא ביקשתי.
באחת הפעמים שהוא יצא לסיבוב בחוץ שאלתי אותו לפשר המחווה, הוא ענה לי שהוא היה ממש שמח להיות זה שהזמין אותי למשקה אבל זה לא הוא , זה מישהו אחר.
אני לא מסמיקה כל כך מהר , למעשה זה קורה לי לעיתים נדירות , אבל בהחלט באותו הרגע חשבתי שהלב החליט לנקז את כל הדם למקום אחד וזה היה הפרצוף שלי, גל חום של מבוכה הציף אותי, הרגשתי שכל העולם מסתכל עלי, אני אפילו חושבת שהיה שם התקף חרדה קל, קמתי לשירותים להתאפס על עצמי ולשטוף פנים ועל הדרך ביקשתי מהברמן אם הוא יכול בבקשה להביא לי כוס מים.
כשיצאתי מהשירותים , ניגשתי שוב לברמן לבקש את הכוס מים , הבחור המתוק שהבין את הסיטואציה שבה אני נמצאת ואת המבוכה שעטפה אותי , חייך ואמר שהכוס מים על השולחן שלי. בדרכי חזרה למקומי , הבחנתי כי אכן יש שם כוס מים אבל גם בחור שיושב בשולחן שלי.
המשך יבוא…