סיפורי המקרא כראי הנפש: לקות הדיבור של משה -נבואה שמגשימה את עצמה?

וכשהביאו לו את "המיינקת העברייה" (אמו הורתו) שתיניק אותו, האם זיהה את ריח גופה?

האם לחלב שלה היה אותו טעם בפיו? איזה מסר עבר דרך הגוף שלו כשאימו הורתו הפכה המיינקת ואשה אחרת זרה-הפכה לאימו?

החוויה המרכזית שחווה משה כפי שעוברת מקריאת פרשת השבוע "וארא" וגם מקריאת הפרשה הקודמת "שמות", היא חוויה שהדיבור שלו אינו אפקטיבי.

זוהי חוויה שמוטבעת בו עוד בטרם קיבל את התפקיד שיועד לו (לשחרר את העם משיעבוד מצריים) והוא מנסה להשתחרר מהשליחות  בתואנה ש:

"מי אנכי?"

"הן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי"

"לא איש דברים אנכי…כי כבד פה וכבד לשון אנכי". (פרקים ג' ד')

לאחר שהוא יוצא אל השליחות הוא חווה בדיוק את אשר חזה ופחד:

הוא לא מצליח לשכנע את פרעה ואף מעורר עליו את כעס העם על שבגינו הוכפלה עבודתם.

Pharaoh Sends Moses Away For Passover

בפתח פרשת "וארא" ה' שולח אותו שוב לדבר בשמו עם בני ישראל ולהודיעם כי שמע את נאקתם ובכוונתו להוציא אותם מתחת סבלות מצריים ולהביאם אל הארץ המובטחת.

והחוויה חוזרת על עצמה:"וידבר משה אל בני ישראל ולא שמעו אל משה.."

לכן, כשה' מטיל עליו לחזור ולדבר עם פרעה "דבר אל פרעה..ושלח את בני ישראל מארצו" תגובתו של משה היא:" הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים"?

מה זה "ערל שפתיים"?  איך זה מרגיש להיות "ערל שפתיים"?

אני מדמיינת לעצמי שזה כאילו יש איזה קרום (ערלה) על השפתיים, שמונע להשמיע את רצונך באופן ברור וקומוניקטיבי.

כאילו קיימת חציצה בין מה שאתה רוצה לבטא לבין המעבר החוצה, כאילו מישהו משדר אותות ואין קליטה בחוץ.

מה יכול היה להטביע במשה חוויה כזו?

אולי החוויה של התינוק שהושם בתיבה סגורה על היאור, שבקלות היה יכול לטבוע מבלי שנשמע קולו? כמה שעות בכה התינוק עד שמצאה אותו בת פרעה?

וכשסוף סוף מישהו שמע אותו ואסף אותו-זו לא היתה האמא שזכר ולה ציפה..

וכשהביאו לו את "המיינקת העברייה" (אמו הורתו) שתיניק אותו, האם זיהה את ריח גופה?

האם לחלב שלה היה אותו טעם בפיו?  איזה מסר עבר דרך הגוף שלו כשאימו הורתו הפכה המיינקת ואשה אחרת זרה-הפכה לאימו?

אולי מאז פחד לדבר? להשמיע קול? כי ממילא לא שומעים אותו, וכשכבר שומעים אז מתהפכים כל סדרי עולם?

כשחוויה מוטבעת בתודעה ומנהלת אותה, סופה שתשכפל את עצמה.

כשאדם מתהלך עם חוויה ידועה מראש-הוא מגשים אותה.

ואיך אולי מרגיש משה כשה' "מחשב מסלול  מחדש" ומתאים את התכנית לנסיבות, כשהוא מצמיד את אהרון אחיו אליו שיהיה לו לפה?

אמנם הדיבור האלוהי ישאר רק בתיווך של משה- רק משה יקבל ישירות את המסר האלוהי, יעביר אותו לאהרון שימסור אותו לפרעה.

האם זה מרגיע אותו?

או אולי להיפך?

ואיך הוא מרגיש כשאלוהים מוסר לו שהוא עומד להכביד את לב פרעה, במילים אחרות: צפה לחוסר הצלחה לא בגין לקות הדיבור שלך, אלא, כי זאת התכנית שלי- האם זה מקל עליו?

האם אלוהים מנסה ללמד את משה שיעור של לשחרר אחיזה מהתוצאה (או לפחות מתוצאה מהירה) ולהתמקד בתהליך, בדרך?

7 פעמים הוא צפוי להיתקל בסירובו של פרעה בפרשה זו,  ולמרות ההכנה שקיבל מראש, תודו שזו חוויה לא קלה..

.. (שימו לרגע את עצמכם בנעליו, חשבו שיש לכם מטרה להשיג, שאתם פועלים בכל מאודכם להשיגה, ופעם אחר פעם נכשלים,

וגם אם ידוע לכם שהשגת המטרה כרוכה בתהליך,  בזמן, וגם אם אתם מאמינים שבסוף זה יצליח,

מאין  לגייס כל פעם מחדש את הכוח להתחיל מחדש, להיות משכנע?)

ו-7  פעמים הוא חווה את אלוהים נעתר לו מייד כשהוא פונה אליו.(נחמה פורתא)

מברכת את כולנו שנצליח לשחרר אחיזה מתוצאות מבוקשות, להנות מהדרך ולחוות  תמיד שאנו מוגנים, מודרכים ומבורכים.