להתאהב בספר זו חוויה מיוחדת ונדירה למדי עבורי. יש ספרים שאני אוהבת, שנהניתי מהם ושהיו טובים בעיני. אולם התאהבות אמיתית, כזאת שגורמת לי לחשוב על הספר לפני, במהלך ואחרי הקריאה, להתווכח עם הסופר בראשי ולהרגיש שיש בו רבדים שמדברים אלי באופן עמוק ואישי, זה קורה לי בדרך כלל פעם בשנה, לא יותר.
שנת 2019 היתה שונה באופן נפלא. בבואי לכתוב את סיכום השנה הזה עברתי על רשימת הספרים שקראתי במהלכה והופתעתי לגלות שהיו ספרים רבים, ישראלים ולועזיים, שהתאהבתי בהם. ספרים שגם חודשים רבים לאחר הקריאה פועמים בתוכי ושולחים חוטי זכרונות למקומות, לדמויות ולרגשות אשר זרמו דרכם אלי.
לאחר מחשבה רבה בחרתי בחמישה ספרים יחודיים, כנים, יצירתיים אשר קריאתם פתחה עבורי עולמות שלא הכרתי. לציין כי הסדר בה הם מופיעים כאן אינו מהווה דירוג. כולם מצויינים באותה מידה.
בואי / אורלי סיגל (הוצאת כנרת זמורה דביר)
שלוש נובלות, שלושה גובורים ופלונטר חזק אחד בבטן. ספרה השני של אורלי סיגל (קדם לו 'ניסויים פתוחים') מלא באנושיות. אף אחד בו אינו מושלם, רחוק מכך. אולם זה בדיוק מה שהופך אותו לאמיתי ולאיכותי. הוא נוגע בחיים, בכאב ובתקווה שיש בהם, בקשרים בין אנשים שקשה לתארם במילים. אולם סיגל מצליחה לעשות זאת, היא מצליחה להעביר שחור על גבי לבן את הגעגוע של עומר השף, את כאבה של האישה שנמצאת המון זמן בטיפולי פוריות ואת הפחד של שרה לצאת מביתה ולהתמודד עם סביבתה.
אני לא אדם של נובלות, גם לא של סיפורי קצרים. הספרות המועדפת עלי היא פרוזה ארוכת יריעה (אולי אפילו עם כמה כרכים) כי כאלה הם הקשרים אצלי, לטווח ארוך. 'בואי' סחף אותי לשלושה רומנים קצרים ועוצמתיים שהפכו מהר מאד לאהבה. זה לא האורך, זאת הכתיבה המופלאה.
נדנדת חבלי הכביסה / אחמד דני רמאדן (הוצאת תמיר-סנדיק)
איתור מבריק של טקסט מופלא על ידי שי סנדיק ודורית תמיר הביא לכך שהרומן הזה יצא לאור בארץ ממש אחרי הוצאתו בקנדה. הגיבור שלו הוא מספר סיפורים הומוסקסואל אשר טווה עלילות לילה לילה על מנת להחזיק את בן זוגו החולה בחיים. סיפורים אלה כוללים את עברו של מספר הסיפורים בסוריה בה נולד ואת נדידתו למדינות ערביות נוספות לפני שהוא מהגר באופן רשמי לקנדה. התרגום הנהדר של לי עברון מאפשר לקוראים לחוש את התרבות הערבית העשירה, המסורת העתיקה, חוקי המשפחה והמדינה אל מול העולם החדש, החופשי והמבלבל. יש כאן שילוב כפול ומכופל של דמיון ומציאות, שירה ופרוזה שמנגנים על מיתרי החיים והמוות. זאת משום שהסיפור של מספר הסיפורים מבוסס בחלקו על סיפורו האמיתי של הסופר דני רמאדאן אשר נרדף בסוריה בשם נטייתו המינית והיגר לפני מספר שנים לקנדה. זוהי לא אוטוביוגרפיה אלא אגדה עוצמתית על אהבה ואנושיות. ספר קסום!
אמא קומי / אלדד כהן (הוצאת ידיעות אחרונות)
יודה בן ה-12 גר עם אמו בשוק מחנה יהודה בירושלים. יום אחד הוא מגלה שיש לו אבא (לאחר שאמו אמרה לו כל חייו שאביו מת) והוא מתחיל במסע לעבר אותו אב מסתורי. המסע שלו כולל בין היתר העלאת מופע רחוב, חברה חדשה וראשונה בשם רונית והתמודדות עם אם מיוחדת ומורכבת.
הכתיבה של אלדד כהן סוחפת, ניתן לשמוע ולהריח דרכה את שוק מחנה יהודה על שלל הסוחרים, הבסטות והטיפוסים שמקיימים אותו. כל הדמויות מעוצבות בעדינות ובאהבה רבה למי שהן, על אף ואולי בגלל השונות שלהן. זהו סיפור הרפתקאות, מסע גיבור של ילד שמתחיל בקו 405 לתל אביב ונגמר…את זה אתן לכם לגלות לבד.
אל תתן לי ללכת / קאוזו אישיגורו (הוצאת הספריה החדשה)
מכירים את התמונה שבה ילד או ילדה מסתכלים לתוך דבר שיש בו עומק כמו חדר חשוך, תיבה או בור באדמה ומתוך העלטה עולה אור בוהק, מסנוור שצובע את פניהם? זו היתה תחושתי בעת קריאת הספר הקסום הזה, שאני מביטה לתוך עולם חדש ומנסה להבין אותו, מעין פליאה שגלום בה גם חשש שכן האור חזק ואין לדעת מה יקרה כאשר הסוד יובן במלואו.
לתחושתי צריך להגדיר קטגוריה ספרותית חדשה עבור רומן זה שכן לא קראתי כדוגמתו מעולם. אני מרגישה שהספר מילא והעשיר אותי ושהוא ילווה אותי עוד זמן רב, מה גם שוודאי אקרא אותו שוב יום אחד.
לכל מי שאוהב לפתוח תיבות ולצאת להרפתקאות ובייחוד למי שאוהב כתיבה שהיא אומנות בפני עצמה – רוצו לקרוא.
אתי החיים משחק הרבה / דויד גרוסמן (הוצאת הספריה החדשה)
קראתי אותו בשבוע בו הוא יצא ופעם שניה כחצי שנה לאחר מכן (דבר נדיר מאד עבורי). הרבה נכתב על הספר הזה, על הסיפור האמיתי של אוה פאניץ נהיר שהפך בידיו המיומנות של גרוסמן לסיפור של ורה ומשפחתה כאן בארץ ובמסעם לשורשי הכאב והסודות של החיים שנשארו מאחור באירופה.
במהלך הקריאה ניסיתי למתן את עצמי, לקרוא לאט. רציתי לטעום כל מילה, לחוות כל סיטואציה אשר הרגישה כמורכבת ומרגשת יותר מקודמתה. אולם כשלתי כישלון חרוץ. למרות רצוני להאט מצאתי את עצמי עפה מעמוד לעמוד ומהר מדי נאלצתי להיפרד מוֶרה, רפי, גילי ונינה שנכנסו לי עמוק ללב.
זהו ספר מרגש, מטלטל, מזעזע, נוגע ובעיקר אישי ואנושי.
שתהיה לנו שנת 2020 נפלאה מבחינה ספרותית ושנזכה להכיר הרבה גיבורות וגיבורים, סופרות וסופרים שיכנסו לנו עמוק עמוק ללב.