סיור פסלים ברכבת פארק יהושע תל אביב

.כשהוזמנתי לסיור פסלים ברכבת פארק יהושע, עניתי בחיוב, הגעתי סקרנית והפתעתי. אני מכירה את הפארק ומדי פעם נוהגת לצאת להליכה במרחבים הירוקים שהפסלים הם חלק מהם

.יום שישי בבוקר, אני חונה מול אקספו ומחפשת את הבלון הפורח, נקודת הציון למפגש היא: תחנת הרכבת ליד הקיוסק, מול האגם והבלון הפורח

.הליכה קצרה בים של ירוק, אנשים רצים בשבילים, הפארק מתחיל ללבוש צבע, ואני בתחנה שבה התקבצו כבר מספר אנשים. כולנו ממתינים

? השאלה באוויר: איך שמעתם על הסיור

.מסתבר שהרוב הגיעו מדיגיתל, היו שבדקו באינטרנט: מה לעשות בתל אביב, והסיור פורסם גם בבית אריאלה. נצפו גם תיירים מקומיים, זוג מטבעון, שהגיע ליום כיף בתל אביב

.כמה דקות חולפות, הקבוצה גדלה: מספר זוגות ,חברות, אנשים שהגיעו גפם

.אז הן מגיחות "חיות אמנות": אלומה רז וליאור שור שתנחנה את הסיור

:ממתינים להגעת הרכבת, בינתיים, הסבר קצר שנותנות "חיות אמנות": "בסיור ברכבת הפארק נכיר את הפסלים המוצבים ברחבי הפארק. בסה"כ יש בפארק שמונה פסלים, אנחנו נתמקד בששה מהם

."ובאמצעות קישורים ייחודיים לטקסטים נבחרים, נפתח דיון יצירתי משותף

אנו עולים לרכבת ויוצאים לסיור.

עצירה, יורדים ליד הפסל הראשון, פסל בטון לבן שיצר הפסל יצחק דנציגר, חיות האמנות מיידעות אותנו ששם הפסל: "עקלתון". הן מחלקות חוברת שתלווה אותנו במהלך הסיור.

המנחות מעודדות את הקבוצה להתבונן בפסל מזוויות שונות, להסתובב בתוכו, להרגיש אותו. הקבוצה משתפת פעולה, מתמסרת לחוויה ומשתפת.

מתנדב מקריא את השיר שחיות אמנות בחרו עבור הפסל, "חוט הזהב" מאת חיה שנהב.

שקט, הקבוצה מאזינה, דנים במשמעויות. האסוציאציה הראשונה שלי היא שביל בחיים , לפעמים דרך ללא מוצא, לפעמים פיתולים, עליות ירידות ויש גם עיקופים, אני חשה שאני חיה את הפסל מבפנים ומבחוץ.

אני מתבוננת ומקשיבה לקבוצה. לקבוצה קורה משהו מדהים , האנשים נפתחים , זרים שלא הכירו רק לפני חמש דקות, מתלכדים סביב העניין המשותף האמנות.

המנחות מאתגרות בשאלות , האנשים משתפים בנקודת המבט והחוויה האישית. המנחות מאפשרות, האווירה נעימה.

המנחות מעשירות את הידע ומקשרות את היצירה לאסכולה של אומני אדמה שיוצרים עבודות בטבע עם חומרים מהטבע. עולים שמות כמו ריצארד לונג ועבודות שיצר בטבע כאשר סימני פסיעות הם חלק מהעבודה.

עצירה הבאה ליד פסלו של הפסל יגאל תומרקין. שם הפסל יכין ובעז. פסל פלדה צבוע בכתום עז. השם מנחה את נקודת המבט, יכין ובועז העמודים בבית המקדש, יש קשר מעניין בין העמודים. הקבוצה משתפת , משהי מזהה בזוית מסוימת מגן דוד.
משהי מעירה שיש דמיון לפסל השואה והגבורה בכיכר רבין.

בעדוד המנחות הקבוצה מסובבת את הפסל מתבוננת בו מזוויות שונות , האנשים משתפים.

המנחות: "תומרקין נותן שמות למרבית היצירות שלו מה שמזמן צלילה של הצופה למחשבות".

מתנדב קורה את השיר שנבחר לפסל שירה של אריאנה הרן הכהן:

"באמצע הדרך

כמו כורים משתי ארצות אחד לשתיהן…"

השיר על יחסים של אריאנה והרב אבידור. הקבוצה דנה בנקודת המבט המעניינת שהשיר מעלה בהתייחס לפסל.

הדיון שמתפתח מעניין.

בפורמט הזה ממשיכים ברכבת להתבוננות, קטע טקסט, ושיחה, אני טועמת מהים האסוציאטיבי שלי ושל הסובבים אותי, מעניין, מרגש.

נתתי טעימה ולא הרחבתי לגבי שאר הפסלים. אני מציינת רק את שמם של ארבעת הפסלים הנוספים שבקרנו בסיור, משום שאני מאמינה שכדאי להגיע לסיור נקי, פתוח. בעיני זה מעשיר את החוויה. כמו כן ברור לי פרט לפורמט אין סיור דומה למשנהו משום שהאנשים משתנים ואתם האסוציציות.