סיומו של מקרה מוצלח

ביטול פסק-הדין אשר הושת על אילנה דיין הינו מחד ניצחון גדול לתחקיר העיתונאי אשר מחוייב להביא לציבור מידע באשר הוא ,אך מאידך הוא מסמן תמרור אזהרה בדבר שפיכת דמם של אנשים.

בחורה עם מחשב נייד

היום ביטל בית-המשפט העליון את חיובה של העיתונאית אילנה דיין בתביעת לשון הרע אותה הגיש בשעתו סרן ר' בפרשת וידוי ההריגה.

כזכור, בשנת 2010 קבע שופט בית-המשפט המחוזי דאז נועם סולברג כי כתבה היה משום לשון הרע נגד סרן ר', וכי לדיין לא עומדות ההגנות שבחוק איסור לשון הרע. דיין ואולפני טלעד חויבו לפצות את ר' בסכום של 300 אלף שקל.

על פסק הדין ערערו שני הצדדים – דיין ערערה על כך שנמצאה  אחראית בלשון הרע, וסרן ר' ערער על גובה הפיצוי. בעוד שערעורה של דיין התקבל במלואו, נדחה ערעורה של טלעד ביחס לשידור הפרומו, ונמצא כאמור כי הוא אכן כלל לשון הרע.

                                                 תיאור הפרשה

הכתבה המדוברת שודרה בתוכנית "עובדה" בערוץ 2 בנובמבר 2004, ועסקה בתקרית שאירעה במוצב "גירית" ברצועת עזה באוקטובר 2004, שבמסגרתו נורתה למוות הילדה הפלסטינית איימן אל-האמס, שהייתה בת 13.

סרן ר', שתבע את דיין בלשון הרע, פיקד על הפלוגה שאיישה את המוצב. אל-האמס התקרבה למוצב, והחיילים פתחו בירי לעברה, וסרן ר' רץ אל שער המוצב כדי לוודא את הריגתה, לפני שקיבל את הדיווח כי מדובר "בילדה כבת 10 בערך".

נגד סרן ר' הוגש כתב אישום לבית הדין הצבאי, באשמת שימוש בלתי חוקי בנשק, שיבוש הליכי משפט, חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים והתנהגות שאינה הולמת. ביום הגשת כתב האישום, שממנו זוכה בהמשך, שודרה הכתבה ב"עובדה".

                                                      קביעת בית-המשפט העליון

השופטים אליעזר ריבלין ויצחק עמית  קבעו כי לדיין עומדת הגנת "אמת בפרסום", שכן העובדות שעליהן הושתה הכתבה היו נכונות לשעתן. דיין הסתמכה בשעתו על מקורות מהימנים, לרבות כתב אישום שהוגש ביום שידור הכתבה נגד סרן ר', ואף האמינה בנכונות הדברים.

השופט עוזי פוגלמן , שאליו הצטרף ריבלין, אף קבע כי על דיין היתה מוטלת חובה עיתונאית לפרסם דבר בעל עניין ציבורי חשוב.

//

דיין, נקבע בפסק הדין, הסתמכה על מקורות מהימנים ורציניים, נקטה אמצעים סבירים לשם אימות העובדות ואף האמינה בנכונותן. ביחס לעובדות שהיו ידועות בעת הפרסום, הייתה הכתבה הוגנת, סבירה ומידתית. הכתבה שודרה ביום שבו הוגש כתב אישום נגד סרן ר' בעבירות חמורות ואחרי שנעצר ונחקר על-ידי המשטרה הצבאית. כלומר, גם רשויות הצבא סברו באותה עת כי הוא עבר עבירות חמורות.

כמוכן נפסק כי הכתבה שיקפה את האמת כפי שעיתונאי סביר יכול היה להבינה באותה עת, ועובדות שהתבררו רק בשלב מאוחר יותר, לא יכולות להשפיע על קיום יסוד האמת. נפסק כי הגנת ה"אמת לשעתה" מהווה אמת-מידה חיונית לעבודתה של התקשורת.

וכן ביטל העליון את חובתה של דיין לשדר ידיעת התנצלות אודות הכתבה המדוברת.

וזאת מאחר שלפי השופט עוזי פוגלמן דיין פעלה בהתאם למצופה מעיתונאי השרוי במצב זה.

והפרסום היה מידתי והוגן.