דמייני לרגע סיטואציה בה את מתווכחת עם זר, בעל מקצוע, על פעולתו המקצועית הבאה, כשידיו תקועות בתוך איברייך הנשיים…
נשמע מופרך? נשמע פלילי? ואולי דווקא נשמע סביר?
מניחה שלא חשבת שזה נשמע סביר, מניחה שגם הגבר שקורא את הפוסט הזה לא חושב שזה משהו שסביר שיקרה לאשתו, אבל זה בדיוק מה שקרה לי בלידה של ראם.
(איילת-חן מחזיקה את ראם)
מעבר לחווית הלידות שלי, הטריגר לפוסט הוא שוב פוסט של בלוגרית אחרת, והפעם פוסט אנונימי על לידה בוולפסון, לולא הפוסט האנונימי אולי הייתי מחליקה את מה שקרה לי בשתיים מתוך שלושת הלידות שעברתי, הפוסט האנונימי שלח אותי לתחקיר בנושא.
בואו נתחיל מההתחלה, מה זה בכלל סטריפינג?
לצורך הבנת מושג זה, הפלוסים והמינוסים שבו פניתי לנעמה שורק, דולה, מדריכת הכנה ללידה וחברה:
"סטריפינג זה הפרדת קרומים – בהריון, בתוך הרחם יש את קרומי שק ההריון ושק מי השפיר.
כשמפרידים אותם מדופן הרחם משתחררים הורמונים (פרוסטגלנדינים, למשל) וההורמונים האלו עוזרים להבשיל את צוואר הרחם (כלומר לרכך אותו ומתוך כך לגרום לשינוי-מחיקה, פתיחה ומכאן לפעמים לצירים)"
הפרדת הקרומים נעשית תוך כדי בדיקת פתיחה פנימית, בתנועה שלא פעם מכאיבה לאישה. אז אם הרופא עשה לך בדיקה, הכריז כמה הפתיחה והמחיקה, והבדיקה כאבה במיוחד, או היתה ארוכה במיוחד, או שדיממת אחריה – יש סיכוי שעברת סטריפינג ללא ידיעתך, וכן, זה נפוץ, מאוד מאוד נפוץ, אבל בואו לא נקדים את המאוחר.
לאור עברי האישי, וכן סקר קל שערכתי בקרב מדגם לא מייצג של חברותיי עלתה לי השאלה – האם הסטריפינג בכלל עוזר? או שהוא התעללות ותו-לא?
נעמה מיהרה להרגיע אותי שיש מקרים ויש מקרים "אני לא חושבת שיש סטטיסטיקות, אבל צריך לזכור שכמו כל זירוז – לפעמים הוא עוזר ולפעמים לא. לפעמים כל מה שהגוף צריך זה 'פוש' קטן, ובתנאים המתאימים סטריפינג הוא המתאים, ולפעמים גם חמש פעמים סטריפינג לא 'יזיז' כלום.
בהחלט יכול להיווצר מצב בו סטריפינג נראה לי כמו ההליך המועדף לאישה. למשל נשים שצריכות לזרז את הלידה מסיבה מסויימת (סכרת, עבר התאריך) ולא רוצות להגיע לזירוזים אחרים – סטריפינג זו אופציה יחסית לא התערבותית עם כמעט אפס סיכונים, הסיכון העיקרי הוא לפקיעת מים בעקבותיו, ויש לא מעט נשים שאפילו מבקשות לעבור סטריפינג".
ועכשיו, כשלמדנו מה הפלוסים – מה בעצם הבעיה בסטריפינג? על מה בכתה אותה בלוגרית אלמונית? מה בחוויה האישית שלי גרם לי לרצות לחשוף לאור את המושג החבוי הזה?
נעמה: "הסטריפינג עלול לכאוב, עלול לגרום לדימום (מה שבעייתי בעיקר עבור זוגות דתיים), מעלה את הסיכון לירידת מים וגם עלול להביא לצירים שלא באמת יובילו ללידה… אבל הבעיה הגדולה ביותר הוא המושג והמציאות של אמבוש סטריפינג"
מסתבר שהחוויה בה נעשה לך סטריפינג ללא אישור שלך, ללא יידוע המטופלת, ללא הסבר גם בדיעבד הוא נפוץ מאוד, מצב כזה מכונה בקרב הדולות "אמבוש סטריפינג" ויש לנעמה איתו שתי בעיות עיקריות.
"נתחיל מזה שאיכשהו במעקב הריון עודף (מעקב שנעשה כל כמה ימים לנשים שעברו את תאריך הלידה המשוער) נוהגים בארץ לבדוק בדיקת פתיחה, למה? אין לכך שום משמעות! לידה יכולה להתפתח מאפס, בדיוק כמו שלהסתובב עם פתיחה של 3 סנטימטרים לא בהכרח מעיד שאת בלידה"
כשתהיתי מה כ"כ נורא במעט ידע, גם אם הוא לא לגמרי מעיד על משהו, הסבירה לי נעמה "כשאנחנו בודקים לאישה פתיחה אנחנו לוקחים ממנה את כל הידע הנשי, את כל השליטה והכוח שיש בה מעצם היותה האישה והיולדת. במקום להגיד לה – אוקיי, בדקנו שהתינוק בסדר (מוניטור, אולטרסאונד) וזהו, אנחנו גם בודקים וקובעים לה אם היא בלידה או לא, כשצריך פשוט להגיד- כשיהיו צירים, כשתרגישי!
האמבוש סטריפינג בעצם אומר "אני (=הרופא) החלטתי שהגיע הזמן לזרז כאן משהו, ולכן אני עושה את זה" דבר כזה לוקח את כל הלידה ממקום טבעי שבאחריות היולדת ובליווי הרופא / מיילדת למקום שבו אין ליולדת אמירה על התהליך בכלל."
וזו בדיוק הבעיה הראשונה שיש לנעמה עם האמבוש סטריפינג, הבעיה השניה חמורה אפילו יותר
"זהו בעצם הליך רפואי שנעשה ללא ידיעת והסכמת האישה המטופלת, ואם להוסיף לכך גם את העובדה שזה נעשה בתוך הנרתיק של האישה, בתנוחה בה אין לה יכולת להתנגד, ובמצב שבו רוב הנשים לא יתנגדו (כי מי תסרב ללדת אחרי שכבר עברה את התאריך המשוער?) זו כבר ממש עבירה פלילית מהתחום המיני, ולצערי זה לגמרי הסיפור שלו מול הסיפור שלה כך שלאישה יהיה קשה להוכיח עבירה שכזו, עשיית סטריפינג ללא קבלת רשות"
אני יודעת שזה נשמע דמיוני משהו, לאדם השפוי בדעתו, ולכן זה בדיוק המקום לספר מחוויותיי האישיות.
ההריון הראשון שלי היה הריון מהפרית מבחנה, בהריון כזה מצפים ללידה עד למועד המשוער, מכיוון שרגע הכניסה להריון ידוע מעל לכל ספק. למרות זאת מצאתי את עצמי במעקב הריון עודף, שבמקרה שלי (קופ"ח כללית) נעשה ע"י הרופא התורן באותו יום במרפאת הנשים.
בפעם השניה שהגעתי למעקב, 40+3, פלטתי באוזניי הרופא שההריון הוא הריון הפריה ולכן הופתעתי שעברתי את התאריך ללא לידה באופק, הרופא גם הוא הופתע והחליט לעשות לי בדיקת פתיחה. לאחר שהוא הכריז מהי הפתיחה (2 ומחיקה 70%) הוא המשיך מיידית לעשיית סטריפינג, ללא כל שאלה או אמירה, צרחת ה"תפסיק מייד" שצרחתי הפתיעה מאוד את החצי שנכח בחדר ולא ידע בכלל שכרגע אשתו עוברת לא רק בדיקה אלא גם פעולה רפואית פתאומית.
משם נאלצנו להתגלגל למיון (הרופא הפנה אותנו לשם מיידית), לאחר בדיקות, ועוד מוניטור, התייעצויות, ונסיון לאשפז אותי – הוחלט שאלך הביתה למשך הלילה ואחזור למחרת לזירוז לידה, לפני השחרור נעשתה לי בדיקת פתיחה על ידי רופאה, הפעם כבר למדתי לקח וביקשתי חד משמעית "רק בדיקה, שום דבר מעבר, בדיקת פתיחה ותו-לא" הרופאה הבטיחה, בדקה (וראו זה פלא, השעות הרבות שחלפו לא שינו לא את הפתיחה ולא את המחיקה) ואופס, עשתה בעצמה סטריפינג.
מותשת מהויכוחים על הכמעט-אשפוז-כפוי אפילו לא צעקתי הפעם, רק שאלתי כשהיא סיימה "איזו מין בדיקה זו היתה?" והתשובה לא אחרה לבוא "בדיקה טובה"…
שנים חלפו, הילדה נולדה (לא בזכות הסטריפינג, שום שינוי בפתיחה ובמחיקה לא הופיע, זה נגמר בלידה התערבותית להפליא של זירוז עם פיטוצין ו13 שעות לאחר מכן ישיבה על בטני להוציא את העקשנית, רגע לפני שגולגלתי לחדר ניתוח בשביל קיסרי. הם פשוט סירבו לתת ללידה להבשיל בזמנה שלה), נכנסתי להריון נוסף עם תאומים שהסתיים בקיסרי חירום עקב ירידת מים ומנחי העוברים, והנה אני שוב בהריון, הריון שלישי, ילד רביעי, ושוב אני מגיעה למעקב הריון עודף, רק שהפעם התאריך לא מדוייק בכזו רמה.
וככה אני סוחבת עוד מוניטור ועוד ביקורת, כשבכל פעם ופעם שואלים אם אני רוצה קיסרי או שאני מעדיפה לחכות עוד, הקיסרי מרחף לו באופק (לאחר קיסרי מיילדים בקיסרי נוסף ב41+3, ככה הנוהל באשקלון), רוב הזירוזים אינם באים בחשבון (פיטוצין למשל אסור לעשות אחרי קיסרי) וכל מה שניסיתי לא עבד (כולל דיקור נפלא, כולל תנועתיות מזרזת פתיחה ומה לא).
וכך ב40+6 נשברתי וביקשתי הפניה למיון יולדות בשביל לקבוע ניתוח קיסרי.
לאחר מוניטור ועוד שלל עיכובים הגיע תורי להיכנס לבדיקת רופא, הוא הציע כמובן סטריפינג, אני סירבתי בתוקף, הוא שאל אם אסכים לבדיקת פתיחה, אולי הלידה קרובה (למרות חוסר מוחלט בצירים משמעותיים) וחבל לקבוע קיסרי, הסכמתי אבל השבעתי אותו כמה וכמה פעמים שהוא לא עושה לי סטריפינג ללא אישורי, והוא שב והבטיח.
וכך, מצאתי את עצמי שוכבת על מיטת הבדיקות, ידי הרופא בתוכי מוודאות פתיחה, והנה אני שומעת שוב את המילים המוכרות "פתיחה 2, מחיקה 70%" והפעם עם תוספת "הראש לוחץ על צוואר הרחם, אני ממש מציע שנעשה סטריפינג", לכאורה – התקדמות יפה, בקשת רשות ולא סתם עשיה. אך למעשה מפה התחיל משא ומתן שהתנהל כמה דקות (אני מניחה שבחוויה שלי זה ארך זמן רב יותר מאשר במציאות) בו אני מסרבת והרופא מנסה לשכנע וכל אותו זמן – ידיו עדיין בתוכי, מחכות לאישור לפעול.
אני כבר לא זוכרת מה היה המשפט המגעיל שאמרתי לו כשהבנתי שהוא לא מתכוון לסגת עד שאסכים לביצוע הפעולה, אבל המשפט עבד והוא נכנע ונסוג וסוףסוף עזב את גופי ואותי.
אני בחורה למודת קשיים רפואיים ויודעת להתייחס להכל בצורה מקצועית בדיוק כמו הרופאים והאחיות שמולי, אבל זו לא היתה סיטואציה מקצועית. מציאות בה אני מתווכחת על הפרוצדורה הרפואית הבאה בשעה שידיו של הרופא בתוך תוכי היא הזויה ולא לגיטימית בשום צורה, וגם אם אני עצמי יכולתי להמשיך הלאה זועמת – אין לי ספק שעבור נשים רבות סיטואציה כזו היתה נחווית כמשפילה, כאונס וכטראומה שקשה להשתחרר ממנה, ובצדק.
אנחנו, הנשים, צריכות להיות מודעות טוב טוב למה הגיוני לחוות בלידה ומה הוא מתחת לסטנדרטים. מה סביר (בקשת רשות מהמטופלת) ומה הוא עבירה (אמבוש סטריפינג למשל), מה הגיוני ומה לא (האם למישהו נשמע סביר שרופאי ההפריה החוץ גופית – אחת הפעולות הכי התערבותיות שישנן – שאלו אותי והקשיבו לחוות דעתי יותר מאשר רופאי מחלקת לידה – אחת הפעולות הכי טבעיות שיש?), מה היחס הראוי ומה לא (כמדומני שכל אישה יכולה לספר על הערות משפילות מצד לפחות מיילדת אחת), ואנחנו צריכות לצעוק בגדול את מחאתנו, עד שהמערכת תהיה מחוייבת להשתנות ולהתייחס אלינו בצורה שמגיעה לנו – כמו נשים בוגרות שהיא מלווה ומשגיחה על תהליך הלידה הטבעי שלהן.
בדיוק לשם כך התארגנה עמותת "נשים קוראות ללדת", עמותה ששמה לעצמה כמטרה להבהיר לכל אישה את זכויותיה וזכויות בן זוגה והרך הנולד בלידה, ועוד שלל פעילויות חשובות בתחום זה.
כל אישה לקראת לידה או לאחר לידה טראומטית מוזמנת לאתר "קו ליולדת" של העמותה שם תוכל למצוא מהן זכויותיה ולדווח על הפרתן.
שמחתי לגלות במהלך התחקיר לפוסט על קיומה של עמותה זו ואני חושבת שלכל אישה יש מה להרוויח מחשיפה לתכני העמותה ומחשיפת העמותה לציבור הרחב, גם אם את לא מתכננת ללדת – זכויות רפואיות של נשים הן דבר שמופר בכל מיני הקשרים ועמידה על כיבודן בתחום זה תועיל לכל אישה.
בואו נעשה כמיטב יכולתנו שסיפורים כאלה לא יחזרו על עצמם!
(אני בדרך ללידת הבכורה, אחרי חצי-סטריפינג אבל עדיין תמימה וחושבת שזה היה אירוע בודד)
תודה לנעמה שורק, דולה ומעבירת קורסי הכנה ללידה, על המידע וההסברים.