סופשבוע של שתיקה

הייתי בויפאסאנה בסוף השבוע האחרון וחזרתי בחיים. לא האמנתי שאצליח לעבור סוף שבוע שלם בשתיקה.
עד שכבר התחלתי להתרגל לרעיון, פתאום זה נגמר.
להלן החוויות

עדיין קצת בהלם מעצמי  שעשיתי את זה. לוקח לי זמן להתאפס, איטית קצת בפעולות, במחשבה, בדיבור. כנראה שזה השפיע עליי איכשהוא, גם כשאני עדיין לא יודעת בוודאות איפה ואיך.
בסוף השבוע האחרון נסעתי לסדנת שתיקה (ויפאסאנה) במסגרת קורס מיינדפולנס לעבודה עם ילדים שאני לומדת.
פעם ראשונה שאני נדרשת לשתוק יומיים שלמים, ולא רק לשתוק, אלא גם לא לנהל אינטראקציה עם כל מי שנמצא סביבי, להיות נטולת פלאפון, ללא ספרים ובלי תקשורת עם העולם החיצון.
לא ידעתי למה לצפות לפני, אז פשוט החלטתי לא לצפות לכלום ופשוט לצלול לעומק, לפני שהפחד ישתלט עליי ויכתיב לי לא ללכת.
בלילה לפני התחילו קצת פרפרים בבטן. חוסר הודאות קצת הציק לי. למרות תרגולי מדיטציה רבים, עדיין היה משהו מיסתורי שכיווץ לי את הבטן.

מעברים
המעבר מהעיר ההומה לצפון השקט היה קצת חד, ואיתו גם הכובד המחשבתי והלך הרוח.
במפגש הראשון קיבלנו סדר יום לכל סוף השבוע, הכולל הרבה מדיטציות, קצת יוגה, קצת שינה והפסקות אוכל.
נתבקשנו למסור את הטלפונים ולהגיד כל אחד על מה הוא מוותר בעת המסירה.
היו כאלה שמאד שמחו להתנתק, הם גם כך לא משתמשים בטלפון הרבה, והיו כאלה, שאני ביניהם, שעבורם זה הרגיש קצת כמו איבוד שליטה, ויתור על הידיעה, על קשר עם העולם.

שתיקה
השתיקה התבטאה בהכל, החל מהמדיטציות, שהן עיקר התרגול, וההמשך בכל פעולה שנעשתה בין לבין התרגולים. בזמן הארוחות, כל אחד אכל עם עצמו (גם כאשר ישבנו זה מול זו סביב השולחן).
בחדרים גם הכל נעשה בשקט. היינו שלושה בחדר, תפקדנו רגיל, חוץ מלדבר. כל אחת לעצמה.
בהפסקות בין התרגולים כל אחד מצא לעצמו מה לעשות. אם זה לנוח באולם שתרגלנו, או להכין קפה, או לבהות סתם, או לצאת קצת להתאוורר. כולנו  נמצאנו באותו מרחב, מבלי לדבר.
מעגל של שקט, שמאד רועש בהתחלה בפנים ולאט לאט נעשה הרמוני ומשתלב בנוף.

מה זה ויפאסאנה
הרעיון העומד מאחורי כל התרגול הזה הוא לראות את הדברים כפי  שהם. התבוננות פנימית, יומיים לעצמנו, בהם אנחנו שמים לב, נוכחים באותו רגע עם מה שיש, צורה מודעת וערות מלאה לתהליכים שאנו עוברים.
הויפאסאנה מתמקדת ביחסי הגומלין המתקיימים בין הנפש והגוף,  שניתן לחוות אותם באופן ישיר בעזרת תשומת לב שיטתית לתחושות הגופניות, המחוברות כל העת לחיי הנפש ומתנות  אותם. במהלך התהליך הזה, שמבוסס על חקירה עצמית, מתבהרים החוקים החלים על המחשבות, הרגשות, התחושות שלנו ועל האופן בו אנו שופטים את המציאות ותופסים אותה.
מתוך חוויה ישירה הראיה שלנו נוכח המציאות נהיית צלולה יותר, אנחנו מבינים איך אנחנו מייצרים תגובות למצבים מסויימים, איך הסבל וההשתוקקות לדברים נוצרים אצלנו ואיך אנחנו גם מצליחים להשתחרר מהם. הגישה אומרת, שבאמצעות הויפאסאנה, החיים הופכים מלאי מודעות, ראייה צלולה, שליטה עצמית ושלווה (מתוך דהאמה פרמודה, המרכז למדיטציית ויפאסאנה בישראל).

מה יצא לי מזה?
האמת שזאת לא השאלה, כי אין פה איזו מטרה נשגבת או יעד שצריך להגיע אליו. ידעתי את זה כשיצאתי ואני יודעת את זה טוב יותר כשאני חוזרת.
נוצרה לי מעין מעבדה פנימית לחקר הנפש. בדקתי, חקרתי, אימנתי את התודעה שלי, הבנתי יותר טוב כיצד היא עובדת. הייתי באינטימיות עם עצמי כמו שלא הייתי כבר זמן רב, אם בכלל.
לא ברחתי ממחשבות, הייתי איתן, הלכנו יד ביד, גם עם הרגשות, עם הצחוק והבכי, העצבות והשמחה. כל דבר חוויתי במלואו. עברתי מכובד לקלילות ולהיפך. התבוננתי בכל הירוק הזה מסביב, בקרני השמש המחממות של שבת. כל זה היה חדש, חד פעמי ותומך בכל רגע ורגע.

הודיתי לכל דבר שאיפשר לי לקחת פסק זמן לעצמי, לא בשביל חופש ולא לשם מנוחה, אלא פשוט בשביל להרגיש את הרגע. תודה

ויפאסנה1

מיקה אפלבאום
כותבת ועורכת תוכן | מטפלת ב NLP
לבלוגים קודמים לחץ כאן
לדף בפייסבוק לחץ כאן
ליצירת קשר 050-6507111

מיקה אפלבאום
אני מנחת מיינדפולנס למבוגרים וילדים. משלבת סדנאות מיינדפולנס עם כתיבה ככלי לביטוי עצמי. עובדת באופן פרטני ועם ארגונים גדולים שמשלבים את תחום המיינדפולנס בתוכם. בנוסף, אני עוסקת בכתיבה ועריכת תוכן. כותבת למגזינים, אתרי אינטרנט, אתרים פנים ארגוניים, בלוגרית בסלונה בנושאי גוף ונפש, תרבות, לייף סטייל. הכתיבה היא אהבתי הגדולה והשילוב שלה עם מיינדפולנס הוא חיבור מנצח בעיניי.