"אימא, אם היית יכולה לבחור באחד הגאדג'טים של דורימון- החתול מן העתיד– במה היית בוחרת?" שאל אותי עדן בכורי.
בלי לחשוב פעמיים עניתי "ברור שהייתי רוצה את ׳הדלת שנפתחת לכל מקום- ׳ Doko demo door'."
"למה?" הוא שואל. "כי אז הייתי יכולה ליהנות מכל העולמות!" אמרתי בהתלהבות. "הייתי אוכלת ארוחת בוקר בישראל כמו שאני אוהבת, מבלה עם החברים והמשפחה והולכת לים, כשהייתי נעשית רעבה בצהריים הייתי פותחת את הדלת ונכנסת ליפן, אוכלת ארוחה טובה, עושה קניות בסופר ונכנסת שוב בדלת לישראל."
היום אקח אתכם למסע קניות בטוקיו, נעבור כולנו ב-"Doko demo door" של דורימון, נציץ ונלמד מה כל כך מיוחד בסופר מרקטים ביפן ואציג בפניכם גם שתי חנויות קונספט הקשורות לאוכל.
הנושא הזה קרוב אליי. תבינו שהבילוי הלוהט שלי בימים אלה של אימהות אינטנסיבית הוא ללא ספק בסופרמרקטים; אני מבלה בהם אחת ליומיים שלושה, כי פה קונים אוכל טרי בכמויות קטנות ליומיים הקרובים, ולא לשבועיים מראש.
אבל לפני כן הערה קטנה. ליפן יש דימוי כזה שהכל נורא יקר פה וצריך משכורת מטורפת כדי לחיות בכבוד. חבריי הישראלים שמגיעים לביקור מופתעים שלא אלה הם פני הדברים. הם מופתעים לגלות שתל אביב אף יותר יקרה מטוקיו. למעשה, זה נכון חלקית. תלוי באילו סטנדרטים אתה בוחר לחיות. טוקיו יכולה להיות גם מאוד יקרה, מגוון האפשרויות הוא עצוםביותר, ואפשר לאכול טוב ולרכוש מוצרים טובים במחירים זולים, בחנויות הנוחות (הנקראות קונביני מהמילה נח וחנויות ה-100 ין convenience store ) ובסופרים זולים. כשהגעתי ליפן עוד לא הייתי רגישה לטעמים עד כדי כך וגם לא הייתי מודעת ולא עניין אותי איכות הסויה או האורז, לכן הרבה פעמים הייתי מסתפקת בקניות בחנויות הזולות, שטעם המוצרים בהן לא רע בכלל. במשך המסע שלי פה והחיים בממלכת הקולנריה העולמית, בעיר שבה נמצאים הכי הרבה מסעדות עם כוכבי מישלין, התנסתי בדרגות שונות של איכויות באוכל ואני לומדת שביפן מוצר יקר הוא מדד לאיכות מעולה, ולזה אין כאן גבולות.
בטווח בין הזול לגורמה ישנם אינספור גוונים, סופרים סטנדרטים, עם מחירים רגילים ושירות טוב. כמו בכל סופר ביפן מחלקת הדגים עשירה, הבשר מגיע ארוז יפה בכמויות קטנות, שלל סוגי אצות ומיסו מאזורים שונים של יפן. הירקות, שאת חלקם אפשר למצוא רק ביפן (למרות שהבנתי שבארץ מתחילים לגדל ולהפיץ ירקות יפנים!) כמו סוגים רבים של פטריות, תפוחי אדמה, גובו, שורש הלוטוס ועוד. מבחר הגבינות מוגבל, רובן מיובאות, אם כי יש גם מקומיות, השפע נמצא יותר במחלקת מוצרי הסויה: טופו מסוגים וממקומות שונים, נאטו (פולי סויה מותססים) ועוד. יש את מחלקת האוכל המוכן, כשאת הטבחים ניתן לראות עובדים חותכים דגים ומכינים אובנטו למכירה. ובסוף היום, המוצרים הטריים כמו הדגים, ומחלקת האוכל המוכן והאובנטו, נמכרים בהנחה משמעותית.
ויש את הסופרים האקסקלוסיבים עם מוצרים מובחרים מכל העולם ושירות מיוחד ללקוח, כשליד הקופה עומדים דרוכים שלושה עובדים: הקופאית, האורזת (שהיא גם עוטפת כמעט כל מוצר בנפרד שזה סתם מיותר ולא אקולוגי , מלבד הביצים והתותים אותם אני מבינה שצריך לעטוף בנפרד כי יש סכנה שימעכו) ויש את זה שמלווה אותי , גורר לי את העגלה ומכניס את המוצרים לתוך המכונית. ובימי גשם הוא גם מסוכך עלי עם מטריה שלא ארטב חלילה, ולבסוף יש את מכוון התנועה לחנייה וממנה.
תאטרון האוכל
ההצגה הגדולה בעיר זה ה"פוד שואו" (Food Show) – שכשמו כן הוא: תיאטרון אוכל, הטופ של הגורמה. שפע דוכני אוכל וחנויות קטנות של דלי מכל העולם וממחוזות שונים בתוך יפן עם האוכל הייחודי להם, דגים משובחים ביותר, יינות מעולים ונדירים, קונדיטוריות ומאפיות צרפתיות והכל משובח, נראה כמיצג אמנות, אסתטי ברמות אחרות, צבעוני ובאיכות הגבוהה ביותר שקיימת. הפוד שואו ממוקם בקומה התת קרקעית של כלבואים יוקרתיים ושל תחנות סאבווי מרכזיות .
יצאתי לצלם ולהמחיש לכם במקצת על מה מדובר:
אצל היפנים, כפי שהזכרתי בפוסט \"זן ואמנות החזקת הסכין\", ההרמוניה והחיבור לטבע ולעונות הוא מאד חזק וניתן לראות את זה גם בסופר מרקטים– יוצרים אוירה ותפאורה משתנה בהתאם לעונה ולחגיגה הקרובה, כמו יום האם ויום האהבה. חלק מהשחקנים הראשיים (מוצרי המזון והשתייה כמובן) מחליפים גם הם תלבושות ומוצגים באופן מתאים. יש מהדורות עונתיות לבירה, לסאקה ולעוד משקאות ומאכלים. בפריחת הדובדבן האובנטו המוצע למכירה מאוייר בפרחי דובדבן וגם בתכולתו אי אפשר לטעות ויהיו שם כמובן גם סממנים עונתיים.
ביפן יש מאכלים שונים לא רק בעונות השונות אלא גם בערים ובמקומות שונים. זה קטע מאד חזק פה. לכל מחוז מאכלים מאפיינים, ממתקים מיוחדים שאפשר להשיג רק שם. וגם אותו מזון, כמו אורז למשל שמגדלים בכל רחבי יפן, הוא שונה ממקום למקום בטעמו, בגלל אקלים ומיקום שונים, וגם המחירים שונים וכן האיכות. אורז ממחוז ניגטה לדוגמא, נחשב לאורז משובח וטעים יותר, ומחירו גם יקר יותר. הוקאידו בצפון נחשבת לממלכת פירות הים, באוקינוויה יש סוג של ירק מיוחד וכו'. בסופרים, אגב, מצויין מהיכן מגיע כל מוצר. גם טווח המחירים של הדגים הוא רחב מאוד. דגים מבריכות דגים מאוד זולים, דגים שדגו אותם עם רשת גדולה, אך לקח זמן למשות אותם מהמים ולכן הם נחלשו נחשבים לפחות איכותיים, בעוד דגים שאותם דייג דג ישירות נחשבים לאיכותיים ביותר.
כשנוסעים לעיר אחרת ביפן נהוג לחזור עם Omiyage (מזכרת/מתנה) המיוחד לאותו מקום ולתת לקרובים אליך. בדרך כלל זה יהיה מאכל כלשהו. בהקשר זה יש בטוקיו חנויות הנקראות אנטנה שופס. מדובר בחנויות המציגות ומוכרות מוצרים ממחוזות שונים ביפן ומוצריהם הייחודיים, לעיתים יש גם מסעדה קטנה צמודה עם מאכלים של אותו אזור, מזכרות ואומנות מסורתית שנוצרה באותו אזור. כמו להיות בטוקיו ולהרגיש בעיר אחרת– הדלת שנפתחת לכל מקום– בלי שתצטרך לעזוב את העיר. כי בטוקיו יש הכל!
ואם בשבילי הדלת שנפתחת לכל מקום זה הסקייפ, הוייבר, הוואטסאפ ואמצעים טכנולוגים אחרים העוזרים לי לתקשר עם כולם מכל מקום, אז עבור היפנים זה האוכל.
חנות בלי מוכר
יש עוד תופעה מעניינת שקיימת ביפן, אפילו פה בטוקיו, וגם ממש לא רחוק מביתי. באזור הזה של טוקיו יש עדיין המון שטחים ושדות חקלאיים, את התוצרת–הירקות, מוכרים בדוכן ליד השדה, על שפת הרחוב, הירקות מסודרים ומחולקים לשקיות שקופות, מעליהם מצויין המחיר, שהוא בדרך כלל לא עולה על 100 ין, מאד זול, ויש תיבה קטנה לשלשל את הכסף. והמוכר? אף פעם לא נמצא. רק בסוף היום הוא מגיע. חנויות ללא מוכר. נדיר מאוד שיש גניבות .
בדקות 5:38-8:18 תוכלו לראות דוכנים כאלה.
(ובין השניות 13:24-13:40 תמצאו גם אותי…)
התכנית המדליקה הזו נקראת `Cool Japan`. היפנים מסתקרנים מאד איך רואים אותם ומה חושבים עליהם ועל התרבות שלהם, הם מודעים לזה שהם משהו שונה, לכן נוצרה התכנית, המציגה בכל פעם נושא אחר בתרבות היפנית ומארחת זרים ושואלת אותם על התופעות השונות סביב אותו נושא. ואם זה cool לדעתם או לא.
טיפאנית:
טיפ של מיצורו סנסיי:
איך לחסוך כסף בלי להתאמץ ולשמור על בריאות מנטאלית?
המקרר הוא ראי הנפש ומקור השפע
פעם היה יוצא לי מידי פעם להשאיר במקרר אוכל שפג תוקפו שעם הזמן שינה מצבי צבירה, התחלף לצבעים לא ברורים ולמרקמים מאיימים. פשוט הייתי שוכחת מקיומם. מיצורו היה מוציא את המיותר ועושה שם סדר ומסביר לי שכל אדם צריך להיות מודע ללב האנרגיה הזו בבית, למקום שמזין אותך. כי אם יש שם דברים מקולקלים זה מעכיר ותוקע את האנרגיה של כל המאכלים האחרים וגם של דיירי הבית. ובחיים כדי לשמור על תנועה וזרימה חופשית וכדי ליצור שפע מכל בחינה, צריך לדאוג לזרימה של מה שיוצא ונכנס. כי הכל זה אין ואאוט, אנחנו אוכלים ומפרישים, מרויחים ומבזבזים. לכן רצוי מאד לשמור על מקרר נקי.
בפעם הבאה:
על נימוסי אכילה בחברה, ומסעדות על קצה המקלות.