מקבץ תמונות וסיפורי הסרוויסים, שהעלו צאצאי הייקים בדף הפייסבוק שלהם, חשף את הקשר המיוחד של הייקה לרוזנטל שלו. כה קשורים היו יהודי גרמניה לסט הצלחות וכלי ההגשה, עד שלפעמים, מרוב ריצות בין פקידים נאצים כדי לאפשר את משלוח הכלים, איבדו זמן יקר שמנע בסופו של דבר את עזיבתם שלהם.
סבי וסבתי הגיעו ארצה עם חפצים מועטים, ובכל זאת התגלגל סט כלים רב חלקים שכזה לבית הורי, כל צלחת מעוטרת בתפרחת יחודית משלה, ופס זהב מקיף את שוליה, וכמובן כלי הגשה תואמים.וכך היו הדברים:
.
את הביקורים אצל סבא וולטר וסבתא קטה אהבתי מאוד בילדותי. גרנו בדירה בחיפה והם בבית צנוע עם גינה ענקית מלאת הפתעות בקריית ביאליק.
היחסים עם השכנים היו קרובים, והיום אני מבינה, שבהעדר דודים, ששימשו לאבי כתחליף. אם מישהו היה בר מזל עד כדי שיהיו לו סבתא או סבא, הוא נאלץ לחלוק את אלה עם ילדי השכנים.
.
חציה של הגינה היה דשא וחציה פרחים וירקות. מצד אחד הייתה פתוחה ואפשר היה לדלג הישר לגינות השכנים, אל הרברט ורבקה או לביתה הקטן של הילְדֶה.
בצידה השני של הגינה עמד דגם של אוירון עשוי פח שבנה לנו דוד הרברט, כזה שיכולתי להכנס אליו ולדמיין שאני אמיליה ארהארט. בשונה מהצד האחר של הגינה, הפתוח, בצד הזה צמחה חומת שיחים גבוהה וצפופה מאוד, כזו שאי אפשר אפילו להציץ דרכה. בהשפעת הסיפורת שקראתי באותה תקופה יכולתי לדמיין בצידה השני את ״הגן הנעלם״ וסודותיו.
