בעמוד 110 יש משפט אחד שמסכם את הספר:
"מנואל שתק, הוא לא ידע מה לומר. הייתה לו תחושה מתמדת שזינק דרך המראה לעולם מקביל ומטריד שהכול בו מנוגד להיגיון."
ברור ששתק. איך לא ישתוק? ברגע אחד התנפצו חיי הקריסטל שלו עם אלברו, בעלו, לאלפי חלקיקים של שקר; נקישה אחת גסה על דלתו בלעה אותו לעולם שלא ידע על קיומו, לתוך סוד גדול ועצום שבעלו הסתיר ממנו שנים.
גבר ואישה יפה במדי המשמר האזרחי מבשרים למנואל שאלברו מת. ולא בברצלונה, שם הוא היה אמור להיות, אלא במונפורטה, מרחק תשע שעות נסיעה מברצלונה. כך נפתח סיפור המתח שרותקתי אליו ולא הצלחתי להניח מידיי.
"מה אני צריך לעשות עכשיו? שאל.
כמו שאמרתי, הגופה נמצאת במכון לרפואה משפטית של בית החולים בלוגו, שם יסבירו לך את התהליך וימסרו לידך את הגופה כדי שתוכל לקבור אותה."
וזה מה שמנואל עושה. מנקודה זו ואילך הוא חושף טפח אחר טפח את החיים המקבילים של בעלו. הפרטים שהוא מגלה מפתיעים מאוד ומטלטלים: אלברו היה מרקיז, היה אמיד מאוד מאוד מאוד, השאיר למנואל את רכושו, אולי נרצח, אולי רצח בעצמו.
הסיפור מתרחש בסביבה פסטורלית, שחקנית חשובה בסיפור; הכרמים והמנזרים שהיו שם תמיד ועתידים כנראה להיות בהמשך מכניסים את העלילה לממד אחר, פחות אינטנסיבי, פחות היי־טק; הסיפור מתקדם בנחת, אך לא באיטיות – הוא בדיוק בקצב הנכון. הוא לא ממהר לשום מקום ולמרות זאת מצליח לשמור על מתח. מאפשר לספוג את המידע, לבנות תאוריה ואז לגלות שהיא הפוכה ממה שחשבתי.
מתחת לעלילה שוכן גרעין שהוא מרתק תמיד: סוד – כוחו האפל, הבולע, התובעני, המכלה. מה קורה למי ששומר סוד וחי חיים חלקיים בצילו? מה קורה למי שנחשף לסוד ששמרו מפניו שנים ארוכות? מה קורה למי שמסתיר מידע מעצמו? הסוד וההסתרה סודקים עד היסוד את האמון העמוק של האדם בעולם, באנשים ובחוקים שלפיהם העולם מתנהל.
הספר לא חף מבעיות – יש כמה החלטות עלילתיות מעוררות תמיהה, בעיקר התעלמויות של מנואל ממידע שמוצג לו בזמן שהוא חוקר את רצח בעלו. אבל הספר סוחף, מסופר בכישרון רב ומהנה מאוד לקריאה. לא מפתיע בכלל שהוא מעובד לסרט – זה בדיוק החומר שממנו מכינים שובר קופות.
הוצאה: כנרת, זמורה־ביתן, דביר
תרגום: מיכל שלו
עריכה: אסף אשרי
510 עמודים
