בהמשך הכביש מזכרון יעקב לכיוון שפיה, קצת למטה בירידה מיקב תשבי,איפה שמעולם לא הגעתי ובטח שלא הרמתי מבט, יש מקום מיוחד שעצר בו הזמן. קהילת בית אל מונה כ 800 אנשים, הם לא סופרים בדיוק כי שלמה המלך ספר ונענש. הם גם ניסו מאוד לא לקרוא עיתונים ולהתעדכן אבל מאז 2004 כשהפכו לתושבי קבע והחלו לשלוח את בניהם לצבא, לילדים כבר יש סמרטפון והחדשות דפקו בדלת בעל כורחם. הקידמה כבר הייתה שם כל הזמן בתעשייה ובמפעלים, רק לא הרכילות שסובבת את העולם.
בשנת 1963 הם הגיעו לארץ בהנהגתה של אמה ברגר שהחלימה מסרטן תוך שבועיים אחרי שנדרה לאלוהים לשרת אותו. היא החלה לקרוא בברית הישנה ובברית החדשה ופירשה את הדברים פשוטו כמשמעו. " אם אלוהים אמר שעם יהודי הוא עם הנבחר אי אפשר לשנות את זה" הקהילה מגדירה עצמה כ אנשים שחיים מהאהבה שאלוהים נותן להם בכל יום. ואני יודעת שאנחנו יכולים להתייחס לזה במלוא הציניות שמקיפה את חיינו מכל כיוון אבל כשעומדים שם ושומעים את שירת המקהלה הנפלאה שלהם ואת דרך הדיבור והסיפור האישי, אני מבטיחה לכם שהוא שובה לב ולא מתיר מקום לציניות. ואם יש מישהו שמבין ציניות בתור שפה שנייה זו בטוח אני.
הקהילה התחילה עם פרדסים אבל כלכלית לא היה רווח, אז החליטו לעבור למשהו שיעזור לארץ לבנות ולא לשבת ולחכות לתרומות. כך הם התחילו לפתח מערכת סינון אוורור למקלטים לקח שנים לפתח אותה וכספים רבים הושקעו מצד הקהילה, בשנים בהם פיקוד העורף אמר יש לנו חיל אוויר ואנחנו מסודרים לא צריכים אתכם. והאוכלוסייה בארץ ובזכרון יעקב התייחסה בחשדנות לנוצרים שעלו מגרמניה מטוב ליבם. ואז הגיעה שנת 2003 עם מלחמת המפרץ. אמנם היה קדימון בשנת 91 במלחמה הראשונה אבל אז רק התחילו ההזמנות והם עוד ידעו רק גרמנית ולא רצו פרסומת למודי הביקורת וההתנכלויות משנות העליה הראשונות שלהם.
היום יש 850 עובדים ישראליים לצד כ-800 אנשי קהילה והכל גדל ללא תוכנית לדבריהם כי מי שמברך את העם הוא מבורך. לחיי הטוהר והתמימות המבורכת.כיום חברת תעשיות בית אל זכרון יעקב בע"מ יש מפעלים בזכרון יעקב, אזור התעשייה שח"ק, אזור תעשייה בני יהודה, מושב מגן שאול ואזור התעשייה ספיר בערבה. הכל באיזורי פריפריה כדי לתמוך בכלכלה.
ב2004 הפכו לקיבוץ במקום עמותה. היה צריך מודל עסקי שימסד את יחסיהם עם מדינת ישראל ומס הכנסה אמר מודל של קיבוץ אנחנו מכירים, והם רצו מודל של הקהילה מהברית החדשה כמו מלפני 2000 שנה שאפשר לשים את האגו בצד רק אם רוח הקודש נופל על בן אדם.הקהילה פועלת כמשק אוטרקי מייצרים הכל לעצמם, מבחינתם במפעלים מחזור חומרים וטיפול בפסולת אורגנית זו התרומה למדינת ישראל וזו מטרתם העיקרית. והמיוחד ביותר הוא שהם מייצרים מהבורג ועד ההתקנה, לא מייבאים שום דבר מהחלקים. בפגישה עם סטף ורטיימר, הוא אמר להם אתם יודעים לעבוד תלמדו ישראלים, אז הם פתחו קורס שנמצא במפעל בשחק והלימוד והציוד נתרם עי הקהילה עם בחינות הסמכה ישראליות בסיום לקבלת המקצוע. גם ספר הדרכה מכונאות הם תרגמו לעברית כתרומה לקהילה כי לא היה.
אז אם תרצו סיור במפעל שכולל מצגת מרגשת ושירת מקהלה מרגשת עוד יותר, אתם יכולים לתאם דרך אתר האינטרנט שלהם אם יש לכם קבוצה ואם אתם בודדים תמיד אפשר להתקשר ושלאול מתי קיימת קבוצה אחרת ולהצטרף ללא תשלום. ואם אתם באיזור ואין סיור בדיוק עדיין יש פרצ'לים גרמניים ושטרודל תפוחים משובח בחנות המפעל. הם אופים הכל בעצמם ומכינים את הריבות ואל תגלו לאורחים של שבוע הבא מאיפה הגיע השטרודל הטעים, כי אפשר לקנות קפוא ולשים בתנור מתי שרוצים עם כדור גלידה וניל ליד ולהגיד שאני לבד הכנתי. אז החברות שלי לא מספיק תמימות כדי להאמין לי אבל מי יודע,אולי האורחים שלכם כן. הקישור לחנות המפעל נמצא כאן
אם באתם לזכרון יעקב מרחוק ואתם מחפשים להעביר יום שלם אז סודות המושבה זה הפתרון בשבילכם, צאלה ברוש היא המדריכה שמכירה כל פינה נסתרת בזכרון יעקב, היא יודעת באיזה בית מהתושבים הותיקים מסתתר איזה סליק ומי האנשים הנכונים שיסכימו לפתוח לכם את הדלת ולהראות לכם את הסודות המתחבאים בחצר. הסיור שלה לא מתאים לילדים, היא מספרת סיפורי סודות נאהבים מימי העלייה הראשונה בעברית ובאנגלית למוקמיים שלא ידעו מה נמצא להם מתחת לאף ולתיירים שרוצים לחוות סודות מהעבר.
אני הצטרפתי אל הסיור במלון אלמא, המבנה למעשה היה בית הבראה של ההסתדרות שנבנה על ידי האדריכל יעקב רכטר ב68, בןשנת 72 רכטר קיבל פרס אדריכלות על הבניין המשתלב בנוף ההר אולם בסוף שנות ה 90 המבנה ננטש ועמד למכרז והתכוונו להרוס אותו. לילי אלשטיין הצילה את המקום וקנתה אותו .בת למשפחת מייסדים בזכרון יעקב, פטרונית של אמנים אספנית אמנות ואלמנתו של יואל אלשטיין ממייסדי חברת טבע.
החזון שלה היה מרכז אמנויות עם חללים פוסט מודרניים שבו ניתן לדבר ולאכול, מה שאסור לעשות במוזיאון.
אמנון רכטר אדריכל הבן של יעקב רכטר עבד על השחזור הנאמן למקום בסגנון ברוטליסטי המאופיין בסגנון בנייה של קורות עץ ובטון חשוף
סיגלית לנדאו האמנית נסעה לבחור שיש קררה איטלקי 26 טון של שיש יוצר הפסל בקררה
אורנה אלשטיין אמנית ומשוררת כתבה את השיר החרוט על הפסל המסמל את כוח ההתמדה של לילי שהזיז סלעים בנחישות.
בכל שבת בבוקר נערך סיור אמנות במלון ומי שאינם אורחי המלון יכולים לשלם בעבורו 30 שח לאדם, בית הקפה נעים ומזמין כחלל עבודה שקט ליום בריחה מהבית לווי פיי צונן, והמרפסת המקורה האחורית יפיפיה וניתן בשמחה להעביר בה אחר צהריים נעים מול הנוף. הכניסה אל המלון פתוחה מתוך אמונה שיש לחלוק את האמנות הפזורה בו עם הקהל הרחב.
ואני בהחלט מתכננת לשוב עם חברות ולהתרווח בספספלי הקש הלבנים אל מול השקיעה בהזדמנות הראשונה שתימצא. חברות, ראו עצמכן מוזמנות.
אולם המופעים נבנה בצורה מודולרית, ניתן להזיז את קירות העץ הרחבים כדי לקבל אקוסטיקה טובה יותר אל מול הים הפרוש בחלונות הזכוכית. העוגב נבנה מעצים שנכרתו רק אחרי ירח מלא, נשמע מכשפי ומסתורי אך למעשה מעיד על התקופה בה אין מזיקים שיפגמו בעץ.
אחרי הסיור במלון תכננתי לחזור הביתה להספיק רק עוד קצת בעבודה לפני שאוספים את הילדים מהגן, אבל חבורת הבלוגריות המקסימה שנאספה הפצירה להמשיך, ובכנות רבה אגיד שלצאת מגבולות הפייסבוק להיכרויות אמיתיות זו חוויה מופלאה וכמכירים אנשים שבאמת כיף להעביר איתם ביום שלם זו חוויה מופלאה עוד יותר.
אז זכיתי לסדנת רקיחת קרמים במרכז לבידו באמצע המדרחוב בזכרון יעקב שקרם העיניים זכה ב5 הקרמים הטובים ביותר על ידי מגזין elle, והם בכלל הקימו חברה כי לא מצאו קרם לתפרחת חיתולים שלא הכיל חומרי ותוצרי לוואי מתעשיית הנפט.
ואת הסיור סיימנו ב"מייסדים 16" מסעדת בשר, בעיקר פיצות משובחות עם בשר עליהן, בתור צמחונית נטולת גלוטן אני יכולה להגיד שהמנות היו יפיפיות, השכנים שלי לארוחה נהנו מאוד, והדרך הכי טובה לדעת שאתה יושב במסעדה עם בלוגרים היא שהם קודם כל עסוקים בלצלם את המנות היפות,לא משנה כמה רעבים הם הגיעו לאוכל.
בסוף הארוחה כשכבר רצתי לגן להספיק להיות סופר אמא, כמה בנות אמרו, אה יש לך ים? אנחנו באות ב 18:00, מיד אמרתי אין בעייה, היין פתוח, הן לא באמת האמינו…
אין כמו לראות את הבית שלך דרך עיניים ומצלמות של אורחות חדשות ונהדרות, אז ציפי לוין, נתלי תמיר והילה פלס, תודה שהגחתן אל ביתי ומצפה להיפגש שוב בהזדמנות במשמחת הבאה.
עינבר שחק, מעצבת ובלוגרית שכותבת על אופנה, עיצוב וטיולים בחו”ל עם ילדים
