סגנונות הורות והשפעתם על התפתחות וגדילה של הילד.

כל הורה מאמץ סגנון הורות, המשפיע על התנהגותו של הילד, מעצב את השקפת עולמו, ובמידה מסוימת גם קובע את עתידו .

בחורה עם מחשב נייד

לאורך שנים רבות בעבודתי כיועצת חינוכית בחינוך יסודי ועל יסודי, ובהמשך כמטפלת משפחתית, שמתי סגנונות הורות הפסיכולוגית ד.באומרינד הטמיעה 4 סגנונות הורות העיקריים: סמכותני, מתירני, מתעלם וסמכותי. נתייחס לכל אחד מהם:

סגנון הורות סמכותני או "הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות":

אישה מטיילת עם 2 בניה. איזה ילדים חמודים! – קוראת שכנתה מהחלון. בני כמה הם?
– הרופא בן 2 ועו"ד בן 4.

הורים הדוגלים בחינוך סמכותני, נוהגים לשלוט בכל תחומי החיים של ילדיהם. מגיל צעיר הם "עוזרים" לילד: בציור, הרכבת לגו, בביצוע שיעורי בית. בדרך זו, הם מלמדים את בתם/בנם ש…לא כל כך סומכים עליו/עליה ומפקפקים ביכולת שלו/ה לבצע את המשימה באופן עצמאי. הילד מתחיל לחוות רגשי אשמה, חוסר אונים, תסכול מגובה הציפיות של הוריו ומהבנה, שלעולם לא יגיע לרף שהוריו הציבו.

לרוב, הורים סמכותניים אינם מתעניינים בדעותיו של ילדם ומתעלמים מניסיונותיו המועטים להביע את אי הסכמתו. הם אלה שמחליטים, לאיזה חוג ירשם הילד ומה יהיה כשיגדל. בשיחה מול הורים של הילדה בת 9 , הופתעתי לשמוע, שלמרות בקשתה לסיים עם חוג בלט (בו הרגישה מאוד לא בנוח עקב מודעותה למשקלה הגדול), ההורים אפילו לא ניסו להבין מה מרגישה בתם כשהיא משווה את עצמה לחברותיה הדקיקות והגמישות והתעקשו שתמשיך להשתתף בחוג הנ"ל.

בדרך כלל, ילדים, הגדלים במשפחות עם סגנון הורות זה, אינם מביעים את התנגדותם בצורה גלויה: הם נוטים להסכים, לוותר, לקבל את החלטות של הוריהם מתוך חשש להכעיס אותם. התנגדותם באה לידי ביטוי בצורה סמויה (הם מתלוננים על כאבי ראש ו/או בטן, מחלות תכופות או אנקופרזיס (הפרשת צואה לא רצונית).

לצערי הרב, הורים הדוגלים בסגנון הורות זה, אינם מצליחים לבנות מערכת יחסים בריאה עם ילדיהם בגלל חסכיהם האישיים בתחום התקשורת. בשיחה עם ילד בן 7 והוריו, הוא שיתף בכך, שלא עומד בעומס יתר : היה לו קשה לבצע שיעורי בית ולהשתתף ב 3 חוגים באותו יום. המורה למתמטיקה הציעה להכניס את הילד לקבוצת מצויינות, אך הוא סירב בתוקף, והסביר, שחושש משיעורי בית נוספים שיינתנו לו. ההורים, הקשיבו לילדם בדממה, לבסוף העירו "שלא ידעו, שבנם יודע לדבר ככה"… לפגישה נוספת הם לא הגיעו. האם הסבירה שאין לה צורך ב"טיפול מסוג זה". כמות החוגים לא השתנתה, וילד למד להביע את התנגדותו בצורה סמויה – הוא איבד עניין בלימודים.

הילד, שהוריו מתעקשים לשלוט בכל תחומי חייו, נמצא בסיכון. מכיוון שאין באפשרותו לשלוט במשהו במהלך חיי היום יום שלו, הוא/היא מתחיל/ה לשלוט בגופו/ה ע"י פגיעה עצמית, שימוש בסמים, אנורקסיה. ילדים, שהוריהם דוגלים בחינוך הנוקשה, הינם בעלי דימוי עצמי נמוך. למרות שליטה מתמדת של ההורים בחייו של הילד, כל עוד הילד חווה חסכים של קירבה רגשית עם הוריו, הישגיו הלימודיים יהיו בינוניים במקרה הטוב. במקרה פחות טוב, הוא עלול להדרדר ו/או להפסיק את לימודיו בבי"ס לגמרי במהלך גיל ההתבגרות .

סגנון הורות מתירני :

"בחדרו של דר' פרויד"
– דר', אני לא יודעת מה לעשת עם הבן שלי…
-?
– אני חושבת שהוא פשוט סדיסט: הוא בועט בחיות, תופס פרפרים ותולש להם כנפיים, מציק לקשישים ומתפקע מצחוק.
– בן כמה הוא?
– בן 4
– זה בסדר גמור. הוא עדיין ילד קטן. זה יעבור לו עם הגיל, והוא יגדל להיות אדם נעים, מנומס ומכבד.
– תודה רבה מר' פרויד.
– אין על מה גב' היטלר.

ההורים נוהגים ברגישות יתרה כלפי בנם/בתם. הם מתחשבים ברגשות של הילד, נזהרים מאוד מלהעיר לילד או לנזוף בו מתוך חשש לפגוע ברגשותיו ומתוך אמונה שלמה, שבשל כך הילד יחווה טראומה קשה. הורים הדוגלים בסגנון הורות מתירני מתחילים לגלות עם הזמן קושי אמיתי בהצבת גבולות לילד.

הפרדוקס כרוך בכך, שלמרות היחס כל כך תומך ואיכפתי של הורה, הילד מרגיש בכי רע במשפחה כזו – הוא חווה את עצמו כיותר חזק מהוריו, הרי אף אחד לא מגביל את התנהגותו. ובמידה ויקלע לסכנה כלשהי, הוא לא יפנה להוריו, אלא יאלץ לפתור את הבעיה בכוחות עצמו.

הורים, שבוחרים בסגנון חינוך מתירני, לרוב הופכים להיות האובייקט להתנהגות אלימה של ילדם. הדבר קורה עקב תחושה אומניפוטנטית ("כל יכול") של הילד. פנתה אליי אם של הילדה בת 8, וסיפרה, שבתה מקללת ומכה אותה. במהלך המפגשים המשותפים עם ילדה, האם הבינה, שבתה מתנהגת אליה בדרך, כפי שהיא עצמה מאפשרת לה. כאשר התעניינתי, באחד המפגשים, אם חל שינוי כלשהו, ילדה השיבה מיד, ש"הכל השתפר, והיא מרגישה שאמה התחילה להתייחס אליה, שסוף סוף אכפת לה ממנה". מעניין היה, שנטיה של האם להתעלם מהתנהגויות המזלזלות של בתה, הילדה פירשה כזלזול ואדישות ביחס אליה. ברגע שהאם שינתה את סגנון ההורות שלה, התנהגות של בתה השתנתה בהתאם.

בד"כ ילדים, הגדלים במתירנות של הוריהם, חווים קשיים במסגרת ביה"ס: הילד לא מבין ואינו מקבל את הנורמות החברתיות, אינו מכבד את בני גילו ו לאט לאט, חברי כיתתו מתחילים להימנע מלתקשר עמו ומתרחקים ממנו. הילד הופך להיות דחוי…בנוסף לכך, ילד כזה מתקשה להישמע לחוקים של המסגרת, כגון בי"ס: הוא מאחר באופן קבוע, מפריע בשיעורים, מתחצף למורים. כשזה קורה, רוב המורים יפנו את הורי הילד להערכה נוירולוגית/פסיכיאטרית ע"מ לאבחן או לשלול בעיות קשב וריכוז והיפראקטיביות.

סגנון הורות מתעלם

חשוב לי לציין, שסגנון הורות עובר שינויים ומטמורפוזות במהלך חייכם. סגנון הורות מושפע מתקופת חיים בה נמצא ההורה ו/או משבר שהורה עובר (עיסוק בקרירה, מחלה, אובדן, גירושין, נישואין וכו') , בטמפרמנט של הילד ובמקום שלו במשפחה (גדול, אמצעי). רבים מכם, יכולים להיזכר בתקופה, בה נולד התינוק במשפחה, ולא היה לכם לא זמן ולא כוח להשקיע בילד הבכור. במידה, והתעלמות מצרכי הילד, הופכת להיות הסגנון העיקרי של הורות שלכם, הילד מתחיל להרגיש את עצמו שקוף (לדברי ילדים). ע"מ להימנע מתחושה קשה זו, הילד מתחיל להתנהג באימפולסיביות, תוקפנות, שינויים חדים במצבי רוח. דרך התנהגות זו, הילד מרגיש ש"רואים אותו".

אלה ילדים עם דימוי עצמי נמוך מאוד. הם מתקשים מבחינה לימודית, מכיוון ואף שאחד לא מתעניין בהם ואף אחד לא דואג לכך שיכינו את השיעורים. אני והמחנכת הזמנו את אמו של התלמיד כיתה א', לשיחה בבי"ס: הילד לא עשה שיעורי בית, אך יותר חמור מזה, גילה אדישות מוחלטת למתרחש בשיעורים . כאשר המורה התחילה להסביר שקיים קושי בכתיבה, וחשוב לעבוד עם הילד בבית. האם הגיבה בכעס , ש"דווקא בבית, היא רואה שהוא כותב יפה מאוד".

בשקט, המחנכת הוציאה את המחברת של הילד, ופתחה אותה. מילה אחת הייתה כתובה על 2 עמודים. האם בהתה במחברת והודתה בצער, שלא היה לה מושג , שככה בנה כותב. היא התלוננה, שלאחרונה, נולד לה בן נוסף, וטיפול בתינוק גזל ממנה את כל הזמן ואנרגיה.

ברגע שהורים מתעלמים מילדם או נוהגים בעויינות כלפיו, הילד מפתח פחדים, חרדות, פוביות. בשלב מסוים, סיוע הרגשי הופך להיות הכרחי לגדילה והתפתחות תקינה של הילד. בקלות רבה, הורים ה"מתעלמים" מפנים את ילדם לטיפול פסיכולוגי, אך נמנעים מהצטרפות לטיפול זה עם בנם/בתם.

המהלך הנ"ל מעביר מסר מאוד ברור: יש בעיה בילד, ולא בחינוך הלקוי שלהם. ילדים עצמם, מפרשים הפניה זו לטיפול פסיכולוגי כ"רצון של הורה להיפטר ממני".

בהמשך, ילדים אלה יחפשו דרכים להתבלט. הם יעדיפו להתנהג בצורה שתעורר איזשהו רגש בקרב סובבים אותם (גם אם הוא שלילי), הכל, כדי להימנע מאדישות הרועמת שכל כך קשה עבורם.

סגנון הורות סמכותי

הורים, הדוגלים בסגנון הורות סמכותי, לא חוששים מלהביע את אהבתם בכל דרך אפשרית: בשיחה, ליטוף, בשפת הגוף שלהם. הם מאוד כנים ואמיתיים בהתעניינותם בחייו של הילד, ומספיק רגישים כדי לשים לב שמשהו עובר עליו. ברגע שזה קורה, הורים סמכותיים ישתדלו בכל דרך האפשרית לנחם ולהרגיע את הילד. הם נהנים לבלות עם ילדם, ומשקיעים את זמנם כדי לפתח את סקרנות הבריאה. במשפחות אלה, קיימת קירבה רגשית: הילדים מרגישים די נוח להביע את עצמם, את דעותיהם, פחדים שלהם וכו'.

הורים סמכותיים מספיק ערים למה שקורה לילד שלהם: הם יודעים איפה הוא נמצא ועם מי, אך יחד עם זאת, הם סומכים על הילד. לדוגמא, ילד שקיבל ציון נמוך, קרוב לוודאי ישיב להצעה של הורה "שאולי שווה לדבר על כך עם המורה", שמעדיף לעשות זאת בכוחות עצמו. אמא סמכותית, תתן אמון בילד, המעדיף לפתור את הבעיה לבד. יחד עם זאת, היא תחזור לנושא הזה למחרת בשיח עם הילד, ע"מ לוודא שהבעיה אכן נפתרה ואין צורך בהתערבותה.

ילדים, שהוריהם דוגלים בסגנון הורות סמכותי, בולטים בהישגיהם הגבוהים בבי"ס. ילדים אלה עצמאיים, בטוחים בעצמם ובכוחות שלהם להתמודד עם קשים, ובעלי כישורים חברתיים טובים. בד"כ, ילדים אלה משתתפים בשיעורים ומעורבים בחיי ביה"ס. הם מאוד פתוחים כלפי הסובבים אותם, יודעים להביע את עצמם ומגיל צעיר מאוד, מגלים רגישות ואמפתיה כלפי הסובבים אותם.

כפי שכתבתי קודם, סגנון הורות מושפע מאוד מתקופת חיים שאתם נמצאים בה. זה אכן קשה מאוד להביע עניין בילד או לתת לו תמיכה , כשאתם בעצמכם מתמודדים עם משבר בחייכם. אך חשוב מאוד, לא להישאר עם זה לבד: לשתף את בני משפחה אחרים, לערב אותם (לפחות לפרק זמן קצוב) בטיפול בילד, ואף לפנות לעזרה מקצועית.

באהבה,
ילנה גלוזמן
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת
MA פסיכולוגיה חינוכית יישומית – ייעוץ חינוכי