סב קוץ' מילגה

למה דן תורן הוריד ת’מכנסיים שלו במסעדה הודית בת"א

בחורה עם מחשב נייד

פורסם לראשונה ב-4 בנובמבר 07.

חיפשתי מה לעשות ביום חמישי. למרות שהייתי צריכה להוריד דרינק, חיפשתי הופעה. מצאתי את שניהם, וגם אוכל, ובגדול. דן תורן הופיע בסב קוץ’ מליגה, ועמית הסכימה להצטרף.

צלצלתי לברר. מאחר ומדובר במסעדה הודית צמחונית, רציתי לוודא שלא יושבים בהופעה על הרצפה. לא, יושבים על ספות, בקומה השנייה, שם מתקיימת ההופעה. כששאלתי אם יש חניה, היא אמרה "זה דרום תל אביב, יש מלא חנייה". היא צדקה. חנינו הכי ממול שאפשר. הרחוב היה כל כך חשוך ונטוש, שהיינו משוכנעות שלא הגענו למקום הנכון. רק אחרי שחנינו, ראינו משהו שנראה כמו מסעדה, עם אקווריומים בכניסה. אבל רק כשראינו את שם המקום השתכנענו שהגענו למקום הנכון.

עברנו בין שולחנות ובר, והגענו אל האוכל. "כבר הייתן פה?" שאלה בחורה חיננית, וכשהבינה שזו הפעם הראשונה, מיד פצחה בהסברים. פה זה ה"בופה טאלי", אוכל הודי בסיסי, ממלאים צלחת לבד. היא גם הסבירה לנו קצת על טבעם של התבשילים השונים. נראה מאוד מעניין. כמה זה עולה, שאלתי, כמה שאת רוצה, את מחליטה, לפי מחירים של מנות אחרות, לפי הגודל של המנה שלקחת, ולפי כמה שטעים לך. קונספט מוזר.

חוץ מזה יש גם מנות עיקריות, עם מחירים, בהגשה. מיד ביררתי אם גם למעלה אפשר לאכול. אז אפשר, אבל אין שם בופה, בשביל זה צריך לרדת למטה, וגם לא מגישים אוכל בזמן ההופעה עצמה. זה בסדר, באנו מספיק מוקדם. לא שהיה איזשהו שלב שראינו שהפסיקו להגיש שם אוכל…

עלינו למעלה. באמת ספות. וגם שולחן פול מאחור. דן תורן, ואורחו להופעה מיקי שביב עשו באלאנס. מאחור אנשים שיחקו פול. בחרנו ספה והתיישבנו.

המלצר החייכן והמקסים הסביר על המנות. כל המנות העיקריות מוגשות עם אורז בסמטי או זוג צ’פאטי (פיתה הודית). עמית לקחה מיקס ואג’, תבשיל משלל ירקות העונה (33 ₪). היא מאוד אהבה.

המלצר המליץ לי לקחת מיקס של 3 מנות (35 ₪): מלאי קופתא, קציצות גבינה, בטטה, קשיו, פרג, וסולת, ברוטב בצל, עגבניות, זרעי חמניות ושמנת. פלק פניר, תבשיל תרד עם גבינת פניר וחלב קוקוס. קארי פקורה, ירקות בציפוי קמח חומוס, ברוטב יוגורט מיוחד. קיבלתי שלוש צלוחיות, כשבכל אחת תבשיל אחר, והוסיפו לכל אחת מאיתנו גם צלוחית יוגורט. קיבלתי גם אורז וגם צ’פאטי. המלאי קופתא היה מצוין, והצטערתי שלא לקחתי מנה שלמה רק ממנו. בפעם הבאה. השאר היה פחות מוצלח. אבל מאוד נהניתי מהאוכל.

המקום בינתיים התמלא, אבל לא היו צפוף מדי. בכל זאת במהלך ההופעה היה מאוד מעושן. אספו מאיתנו 50 ₪ להופעה. ההופעה התחילה, ואנחנו התרווחנו על הספה ושתינו טובורג מחבית (19 ₪). יותר נכון עמית התרווחה, אני ישבתי. אבל בשלב מסוים התפנתה הספה לידנו, ועברתי אליה, ומצאתי לי פינה נוחה בספה, ממש כמו בסלון בבית. פעם אחרונה שהייתי במקום שהזכיר לי סלון זה היה ב-Pub Crawl בלונדון לפני 7 שנים, בפאב שהקומה העליונה שלו הזכירה לי את הסלון של הסבא וסבתא האנגלים שלי בירושלים. הפעם המקום הזכיר לי את הסלון של דירת הסטודנטים שהיתה לי בבאר שבע, שכמו כל דירת סטודנטים טיפוסית, היתה בה אסופת חלקי סלון ממקומות וזמנים שונים.

דן התחיל את ההופעה וירה לאוויר את השאלה "מה זה סב קוץ’ מליגה?", והמלצר שלנו צעק: "Everything is possible".

ההופעה היתה אינטימית, והקהל היה משולהב. היה ניכר שחלק מהקהל מלווה את דן בהופעות שלו. בהדרן, הם ידעו לאיזה שירים לצפות, וכשדן הפליא לשיר את לבן על לבן המדהים שלו, ואת גידי הסוחף, כולנו הצטרפנו לשיר איתו. זה הזכיר לי את האווירה שהיתה ב-story tellers, התוכנית שהיו משדרים באינסוף שידורים חוזרים ב-VH1, ובה היו הופעות חיות מאוד אינטימיות של גדולי המבצעים.

ממש קצת לפני ההדרן, כשמיקי שביב, שר את הסולו האחרון שלו, דן קם לרקוד. זה היה חמוד ומוזר כאחד, אולי כי התקרה שם היתה כל כך נמוכה, והיה נראה שאין לו מקום. אולי בגלל שהוא היה נראה קצת שיכור. אבל אז, בלי שום סיבה נראית לעין, הוא נעמד עם הגב לקהל והחל פותח את חגורת מכנסיו. הוא גם הוריד קצת את המכנסיים. ואז הסתובב אל הקהל, שלף מלפנים מפוחית, ונופף בה כמסמן "יוריקה". הוא התיישב בחזרה, וכך נשאר עם הג’ינס פתוח עד סוף ההדרן…

סב קוץ מילגה
המשביר 22, תל אביב
03-6813412
אתר הבית

לפוסט המקורי בבלוג "לא סוגרת ת'פה"

לבלוג "לא סוגרת ת'פה"

יעל מוריס
לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh