סבתא "הולכת על ביצים"

בחורה עם מחשב נייד

יעלי רהב-סיון- סבתא הולכת על ביצים

לפני 29 שנה ילדתי את בני הבכור.
ילדה בת 21 שיש לה פתאום ילד אמיתי ואין לה מושג מה עושים איתו..
היה לי מערך תמיכה מאסיבי שכלל סבים, סבתות, אחים, אחיות וכמה חברים (רובם היו בשלב זה בטיול של אחרי צבא).
התמיכה כללה עזרה כספית, עזרה בטיפול, עזרה בניהול הבית ועוד, אלא שבמקום שארגיש בת-מזל הלכה והתעצמה תחושת חוסר האונים שלי.
רוב הזמן הרגשתי "לא יודעת". כולם דאגו שאנוח, שלא אדאג, וגם כשמישהו שאל לדעתי התקשיתי לומר. אימי ז"ל שהקדישה זמן, תשומת לב ומשאבים כספיים כדי לתמוך ולעזור עשתה כמיטב יכולתה ומכיון שלרוב לא היתה לי דיעה מגובשת – קצת התבלבלו היוצרות והמעורבות הפכה להתערבות.
לא היו לי מילים כדי להגדיר מה לא בסדר.
היו לי תחושות אלא שחונכתי שתחושות ללא הסבר רציונאלי- אין להן מקום בעולם.
הרגשתי מתוסכלת ולא פעם כעסתי אלא שעדיין שידרתי לעולם שאין לי מושג איך עלי לנהוג ומה עלי לומר.
מכיון שכך – זימנתי לי שותפים בלתי קרואים לחינוך הבן, שהרגישו חופשיים לייעץ בכל רגע נתון ואפילו לכעוס כשדעתם לא התקבלה.
2 לידות נוספות וקורטוב שנים של מסע אל תוך עצמי הביאו אותי למצוא את הקול הפנימי שמשמש לי עוגן ומצפן גם יחד.
שנים של למידה ומפגשים עם לא מעט סבתות הביאו אותי להבין את מידת החרדה שניהלה את אימי והדירה שינה מעיניה.
חלק מן הסבתות שפגשתי אינן מעזות לומר את דעתן מחשש לקלקל יחסים ואחרות מוצאות עצמן מביעות דיעה ומתעמתות עם הילדים שהפכו הורים ו/או עם הנכדים שמנצלים את המצב כדי לפרוץ גבולות.
כולם יוצאים נפסדים מן המצב: ההורים מאבדים מסמכותם, הסבתות אינן חשות חופשיות להתבטא, הנכדים נחשפים להתנהלות מתוחה, חסרת ביטחון ולעיתים תקפנית מצד המבוגרים שאינם בטוחים בדרכם וכולם "הולכים על ביצים"

בא לי לצעוק שכולם ישמעו: "אפשר גם אחרת" וזה אפילו קל ונעים יותר.

איך עושים זאת ?
לומדים להקשיב פנימה ולדבר מהלב.
שואלים שאלות סקרניות ולא ממקום שיפוטי.
לומדים לתת מקום של כבוד לדעות ורגשות שאינם שלנו, אף אם איננו מבינים אותם
מטמינים את השיפוטיות עמוק עמוק במרתף ומפנים מקום לסקרנות.

את "מקשיבים"
(מודל לניהול אפקטיבי של מתחים, כעסים, חרדות ומערכות יחסים)
יצרתי על מנת לאפשר תפקוד יעיל באווירה חיובית הן בבית הן בעבודה.

לעמוד הסדנא והרשמה