לפני כחצי שנה ראיתי ארטיק מבטון בבית שביקרתי.
אחת האורחות אמרה שזה "בטון מיוחד".
חיפשתי בחנויות "בטון מיוחד". מה מיוחד "בבטון", שאלתי את עצמי?
כך, תקופה ארוכה עברתי מחנות יצירה אחת לחנות יצירה אחרת. אף אחד לא שמע על "בטון מיוחד".
התייאשתי והתאוששתי שנייה אחרי.
נסעתי לחנות כלי עבודה. "יש לכם שקית קטנה של בטון", שאלתי את המוכר? "יש לנו בטון", הוא אמר, "אבל בשק של 25 קילו".
צחקתי לעצמי. 25 קילו?? וואו.

כמובן ישר קניתי. הדרך הבייתה היתה מלאת חיוכים. בסה"כ רציתי שקית קטנה לארטיק. מי יכול להרים שק כזה?!…
הוצאתי את הבן שלי מבית ספר באישור המורה וחיוך.
כל הדרך עד הבית לא הפסקנו לצחוק על השק הענק שיושב באוטו. "אבנה לך חדר", אמרתי לבן שלי וצחקנו.
בסך הכל רציתי להכין ארטיק מבטון.
מכאן הכל התחיל.
הכנתי ארטיקים,

פמוטים
, תחתיות לכוסות,
משקולות לדלת, משקולות לנייר,

מאפרות,
סביבונים,

ועוד סביבונים,

מחזיק נייר סופג , נייר טואלט,

מכונית חיפושית,
סבוניות,

למדתי את עבודת המלט בהרבה ניסיונות ובאהבה רבה.
81 יום, מדי יום, וכמה פעמים ביום אני לומדת את הבטון ומכינה מוצרים לבית.
להכניס בטון תעשייתי הביתה וגם למכור – את זה לא דמיינתי בכלל.
אני יוצרת ואוהבת את זה ברמה שזה תופס לי את היום, את המחשבות ואת הטיולים ברחובות.
להכניס ענפים, אבנים, צדפים, פסיפסים לתוך בטון – תגלית עבורי. תגלית ששינתה במובן מסויים את חיי.
ליצור עבודות בהזמנה, לתכנן אותן ולממש זאת – הפתעה עבורי.
גם כשאני קצת מעל 50 ונגעתי הרבה בחומר – ציור, שיפוץ רהיטים, כתיבת סיפור ילדים וכתיבת שירים… "בטון" זה האליטה.
חברה אמרה: " כל פעם את יוצרת את עצמך מחדש".
ואני לא מפסיקה.
בינתיים ערב חנוכה והכנתי הרבה סביבונים.
החנוכייה כמעט מוכנה ונדליק בה נר ראשון של חנוכה.
כל אחת וכל אחד יכול ליצור את עצמו מחדש, להוסיף לעצמו קורטוב של הנאה במרוץ המטורף של החיים.
אתם בטח שואלים איך עלה השק השני הביתה… חה חה חה. הבת והבן שלי סחבו את זה עם שובל גדול עד הבית.
אפשר לפנות אלי בפייסבוק או לחפש את הטלפון שלי. קלי קלות.
בקרוב סדנאות.
תודה מיוחדת ל"מירי אריאלי", שבאה, צילמה והתרגשה איתי.
אוהבת אתכם.
פייסבוק:hila liebesman