סבוטז'ה בזמן מלחמה

בימים שמיד לאחר מלחמת יום כיפור, נכנס מושב נהלל ל"שגרת חירום" ובמהלכה נדרש הנוער הצעיר להשקיף ממגדל המים על שדות המושב כדי להתריע ולמנוע הצתות. מה התרחש במהלך המשמרת של שתי נערות מעט רעבות ולחוצות….

ברוס-צילום מידד סוכובולסקי. אוסף מוזיאון א"י תל אביב

הבלוג נכתב למחרת יום כיפור, אך עולה  לאוויר בערב סוכות, חג שמצווה עלינו לשמוח בו, שמחה שתמלא אותנו לאורך כל השנה. ולכן, אני בוחרת להיות בצחוק ובשמחה, ולהניח אותם על יד המילים והרגשות העצובים שעלו השבוע  בלב וגם  ברשת. מלחמת יום כיפור הכתה וטלטלה את כולנו. רישומה הכואב נשאר עד היום חלק מחיי הכפר. לצד זה, השגרה בנהלל, וההכרח להמשיך, תמיד היתה חזקה מאוד.  כבר בימים הראשונים שלאחר שוך הקרבות, הכפר נכנס ל"שגרת חירום" יעילה ועצובה. מרבית הגברים היו מגויסים לתקופה ארוכה מאוד . הכפר התנהל על ידי המבוגרים יותר, הנשים והנוער. כולנו עשינו באמת ובתמים, כמיטב יכולתנו.

הבטחתי שאתמקד בצחוק, אז הנה אני מגיעה אליו, ומספרת על חוויה מצחיקה, מצחיקה מאוד ,במהלך תקופה זו.

במרכז נהלל ניצבים זקופים וצמודים שני מגדלי מים. האחד, נבנה בשנת תרפ"ד, בעל צורה נאה, שכבר זכה לתהילת עולם בספרו של מאיר שלו "רומן רוסי".

מגדל המים ה"יפה", ומאחוריו ה"מכוער"

מגדל המים ה"יפה", ומאחוריו ה"מכוער"

 השני, צמוד אליו וגדול ממנו , חסר צורה מיוחדת, אפילו די מכוער, עם סולם מתכתי צמוד לאחוריו,ושרידי ברזלים מבצבצים בראשו. המגדל הזה הוא גיבור סיפורנו,שהנה הולך לקבל את עשר שניות התהילה שלו . אבל לא לבד,לצידו מככבות שתי נערות -חברתי האהובה והאמיצה אורלי , ואני.

גיבור הסיפור, המגדל "המכוער"
גיבור הסיפור, המגדל "המכוער"

במהלך החזרת הכפר לשגרה ,הוא נוהל על ידי בני הדור השני, שועלי קרבות ותיקים, שכבר ידעו וגם ניצחו מלחמה או שתיים. יום אחד יצאה פקודה ברורה מ"המזכירות" ,שקבעה נחרצות, שבעוד הנוער הבוגר ימשיך לשבת בתורנות במזכירות במהלך השעות שלאחר פעילות המשרד, וירכז הודעות או יפעיל אזעקות, אנחנו, הנוער הצעיר, צריכים לערוך בשעות אחר הצהריים תצפיות על השדות מראשו של המגדל, שהיה גבוה מאוד. ההסבר שניתן לכך היה כי יש צורך לראות שחלילה לא מבעירים את השדות, ואנחנו צריכים להיות הצופים על המגדל. גם בהבנתי ההיסטורית והצבאית המצומצמת אז, בהתחשב בעובדה שהייתי בכיתה ט', זה נראה לי משהו שהופעל לאחרונה בימי "חומה ומגדל" ,מאורעות 1936-1939, אבל מי אני שאגיד משהו,  כשכולם מגויסים ומתגייסים למען המאמץ המלחמתי, ואם זה מה שהועד קבע…

העבירו לנו "קשר" וקבעו מי עולה ומתי. אני לא זוכרת אם הבנים שובצו בזוגות או יחידים, אבל אנחנו הבנות שובצנו בזוגות. האמת, פחדתי נורא. פחדתי בכלל, ובטח לעלות על המגדל. אבל סמכתי על זה שאורלי בחורה אמיצה ורצינית, וכנראה גם על חסדי שמיים.  התייצבנו אחר הצהרים מעט לפני השעה היעודה ,בחיל ורעדה ,על יד המגדל מתכוננות למשימה. אורלי אמרה שהיא תעיז לעלות. אני אמרתי שאולי. על דבר אחד הסכמנו, אי אפשר שנעביר את שלושת השעות, שמה למעלה על המגדל, ללא מעט צידה שתמתיק לנו את המשמרת . הלכנו לצרכניה להצטייד, קנינו שני גביעי "פריגוט" בטעם תות (גירסה פרמיטיבית קדומה ונחותה של ה"פרילי") ואיזה "וופלות".   היינו בנות 14, לא יותר מ-3  מטר לאורך ביחד…אבל הפנמנו את העובדה שהצבא צועד על קיבתו.

שוב התקרבנו למגדל  והבנו שלא נוכל לטפס עליו עם הצידה, שכן צריך לאחוז טוב טוב בסולם, כדי לפלס את דרכנו למעלה לאורך הקיר החשוף. התחלנו לתכנן איך נביא גם  את המצרכים למעלה. שקיות עוד לא היו אז, אבל מצאנו "ברוס" [ארגז של תנובה מפסי עץ קל וחוטי ברזל] זרוק, שנראה לנו שיתאים למשימה, וגם יעמוד בה.

 

ברוס-צילום מידד סוכובולסקי. אוסף מוזיאון א"י תל אביב
ברוס-צילום מידד סוכובולסקי. אוסף מוזיאון א"י תל אביב

עכשיו רק צריך חבל כדי לחבר ל"ברוס". בנהלל של אז ,לא היתה בעיה למצוא חבל. תמיד היה בסביבה "חבל חבילות" שחור ומשומש [חוטי פלסטיק  שארזו את חבילות הקש  הקטנות]. סרקנו את מרכז הכפר, ומצאנו מספר חבלים . קשרנו אחד לשני, עד שנראה לנו שיש לנו חבל בארוך הנדרש. אינני זוכרת אם ניהלנו חשיבה ובנינו תוכנית, או לא חשבנו ופעלנו. בכל אופן החבל נקשר  לאבן גדולה בצד אחד,צידו השני היה אחוז בידיה של אורלי, שעשתה תנועה נמרצת  שלא היתה מביישת אף "קאובוי" בסרטי המערב הפרוע, והשליכה את החבל אל על. החבל עלה גם עלה, ואחר כך גם ירד, לא לפני שליפף והסתבך בחוטי החשמל שצמודים למגדל. ותוך רגע קרו מספר דברים:

א . נבהלנו נורא

ב. נעשה שקט מפחיד בכל מרכז הכפר, "מכון התערובת"  שעבד קודם לכן במלוא המרץ החריש.

ג. האורות שראינו בחלון הצרכניה- כבו.

ד. החבל המתלפף על חוטי החשמל ייצר סדרת פיצוצים, ראינו אורות ושמענו קולות.

אם לא די בכך, מהר מאוד הגיעו למקום שני חברים מבוגרים ודרוכים, רכובים על "הטנדר של המים". האחד נקרא בהומור "מהנדס הכפר", משום ששלט בכל המערכות בכפר. השני היה האיש הטכני, שטיפל בכל ענייני המים וחשמל בכפר. ברגע שראו אותנו עומדות שם עם ה"ברוס"  וקצה החבל ,התחילו לצעוק עלינו. בעיקר אני זוכרת אחד מהם שואג לעברנו"  "סבוטז'ה בזמן מלחמה", "סבוטז'ה בזמן מלחמה". לא ממש הבנתי את המילים, אבל הבנתי שזה ממש רע. לך תסביר להם שבסך הכל רצינו שיהיה לנו איזה "פריגורט" למעלה…

זירת הפשע-(הסבוטז'ה) המגדל, הסולם והחשמל...
זירת הפשע-(הסבוטז'ה) המגדל, הסולם והחשמל…

אני לא זוכרת איך חזר החשמל לכפר, אני גם לא זוכרת איך נפסקו הצעקות. או מה עלה בגורל ה"ברוס" והממתקים, או בגורל המשימה כולה. אני רק יודעת שעל המגדל ההוא מעולם לא עליתי,לא אז, ולא מאז.  נכון גם, שאף שדה לא נשרף.

מה שנותר לברר,  זה האם אחרי 44 שנים, כבר יש התיישנות או מחילה על "סבוטז'ה בזמן מלחמה".

 

הערך "סבוט'ז"  מתוך מילון לועזי-עברי דן פינס
הערך "סבוט'ז" מתוך מילון לועזי-עברי דן פינס
1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.