סבא מת

אתמול הגעתי מבית הספר ואמא לא חכתה לי, במקומה הגיעה רחל השכנה, היא הכינה לי צהריים ואמרה שאמא עוד מעט תחזור.

זה היה מוזר, רחל אף פעם לא שמרה עלי ובטח שלא הכינה לי צהריים. איפה אמא? התקשרתי לאמא אבל היא לא ענתה, ניסיתי גם את אבא והוא מנתק כל הזמן, שאלתי את ערן, אחי הקטן, וגם הוא לא ידע.

בשבועיים האחרונים אני כמעט ולא רואה את אמא ואבא, הם מגיעים מאוחר בלילה ויוצאים מוקדם בבוקר, הם ממלמלים שהם חייבים לצאת ועוד מעט הבייביסיטר תבוא.

אני ממש מפחדת.

שמעתי שאמא דברה עם דודה לאה והן קבעו להיפגש אצל סבא וסבתא. אני יודעת שסבא לא מרגיש טוב אבל אמרו לי שזה יעבור ובקרוב אבוא לראות אותו. אני מתגעגעת אליו. כבר חצי שנה לא ראיתי אותו ולא דברתי איתו.

אני מציירת לו ציורים ושולחת איתם. הם אמרו שזה ממש עוזר לו להבריא ושהוא כל כך שמח.

במה סבא חולה? למה הוא לא יכול לבוא אלינו? הוא היה בא כל שבוע. הוא תמיד שיחק איתי שח ושמע את הסיפורים שלי על חוג הריקוד. לפעמים היה נרדם על הספה באמצע היום אבל היה כיף שהם היו כאן.

אמא חוזרת! היא נראית עייפה ועצובה, אני מרגישה שאני מפריעה – מה קרה לסבא? אמא לא עונה ואני נשארת עם השאלות. אני מבולבלת.

אז מה קורה כאן?
האם לשתף את הילדה שסבא חולה? שסבא נפטר? האם להתעלם ולקוות שלא תזכור?

אנחנו לא מדברים עם הילד שלנו, אבל הוא קורא בין השורות. הוא מבין (ומרגיש) שיש בבית לחץ ומתח, הוא מנסה לעזור – לצייר לסבא ציורים / לא להפריע להורים.

האם נקח אותם ללויה? האם נשאיר אותם בבית? האם נספר להם על כך בדיעבד?

מה שלא תחליטו, זה בסדר. מה שיותר חשוב הוא שתכינו אותם, תתנו להם מידע, תשמעו מה עובר עליהם ותנסו לא "להפיל עליהם פצצה". פה, הילדה היתה בטוחה שהציורים שלה מבריאים את סבא, כי הם גורמים לו להרגיש טוב יותר.

כמה קשה לנו הפרידה ולא רק כאלה "סופיות", תנו לילדים שלכם יד בכדי שלא יישארו לבד בהתמודדות.

אם גם אתם מתמודדים עם מעברים, שינויים במשפחה או אירועים דומים במשפחה, סרטון בנושא משברים והתמודדות עימם, הכוללים טיפים, יעלה פה בתאריך 18.10 – ניתן להירשם כאן.