סאנסט פארק/ פול אוסטר
כלל לא התכוונתי לקרוא את הספר הזה, כל כך הרבה ספרים יש לי ליד המיטה במחשב באייפון… זה טוב ונפלא ומציק באותו הזמן כל הספרים האלו… ובשבת בצהרים שנערכה הפעם אצל האח הצעיר כשעמדנו בדלת , ילד אחד כבר בחוץ, הוא נתן לי את הספר, "רוצה?" הוא שאל אותי וכבר דחף אותו לידי , "הוא טוב?" שאלתי אני יותר מתוך הרגל ולא מתוך כוונה, אני הרי אוהבת את פול אוסטר, ואני אוהבת ספרים וזה ספר שלא קראתי אז ברור שלקחתי בלי קשר לתשובה, שהייתה הנהון חיובי אם דווקא אתם מתעקשים לדעת(:
זהו ספר נפלא , הוא נפלא לי – עבורי, כי הוא נגע לי בדיוק בנקודות האלו שמרעידות את ליבי כל פעם מחדש: הילדים שלנו ומה יהיה איתם? למה הם יהפכו? מה הילד שלי יהיה כשהוא יהיה גדול? לא אני בכלל לא מכוונת לשאלות הגדולות האלו מהסוג של: האם הוא יהיה מאושר? האם הוא יהיה מסופק? האם יהיה לו טוב?
אלו כמובן שאלות הרות גורל וחשובות כי מאוד אני רוצה שיהיה לי ילד מאושר, מאושר ומסופק.
אולם בנמיכותי ובזערוריותי , אינני יכולה שלא לתהות, בשאלות האלו, היומיומיות: האם הוא יצליח להתפרנס? האם הוא יחיה ברווחה? האם הבן שלי יוכל להרשות לעצמו מסעדות וטיולים וקניות, וגג מעל הראש, וילדים וסופרמרקטים וספרים וסרטים וכל הדברים האלו שככל שהימים עוברים וככל שאנו שוקעים בתוך מציאות שמתגלה כמציאות שאינה שוויונית, כמציאות שבה הרווחה הנוחות והשפע אינם מגיעים לכולם, אני חוששת יותר ויותר מהעתיד.
בסאנסט פארק הוא מדבר על זה בדיוק.
על ילד שגדל בנו-יורק , עם הורים מצליחים משכילים ליברלים, אולם חל שיבוש, נכון יותר, חלו שיבושים. שיבושים רבים וגדולים, גם ברמה האישית המשפחתית האינטימית, וגם כמובן ברמה הארצית הכלכלית. המשפחה מתפרקת במקביל להתפרקותו של הסדר המוכר.
אולם כשהעולם מתפרק אנו נשארים עם המשפחה, ואנו עומלים שהעולם יהיה מקום טוב יותר כדי שלמשפחה שלנו יהיה היכן ובשביל מה לחיות.
אבל מה קורה כשגם המשפחה מתפרקת?
"…שם ראית אותו ממסגר תמונות ושאלת את עצמך אם זה כל מה שהוא שואף להשיג, אם עד זקנה ושיבה הוא יסתפק בהיגררות מעבודה סתמית אחת לאחרת. אבל אינך דוחק בו להגיע להחלטות. אתה מניח לו וממתין לראות מה יקרה……….."
הסיפור מספר על מיילס הלר, הבן שנעלם למשפחתו, לשבע שנים, הספר מספר עליו על הוריו על בת הזוג שלו על חבריו,
דרך הדמויות האלו שחלקן מאוד מעניינות ומסקרנות, ובהחלט ראויות לסקירה משלהם, הוא גם מספר לנו את סיפורה של אמריקה, אמריקה שנמצאת בשלב לא פשוט של התמוטטות כלכלית וערכית.
דמויות המשנה שבספר מעניינות לעיתים אף יותר ממיילס עצמו, מסתבר לנו שהעתיד נמצא בהן בדמויות שלא תופסות את המקום הראשי. מסתבר שהגאולה של אמריקה הגדולה בכלל ושל כל אחד מאתנו בפרט, הגאולה הזו תגיע דווקא ממי שנחשב לשוליים. העתיד אולי לא טמון באמריקה הלבנה והעשירה. העתיד כנראה טמון בהם באנשים המעט שבורים, אלו שאינם בטוחים בעצמם עד הסוף אלו שאין להם יותר מידי מה להפסיד אבל מצד שני יש להם הרבה מה לתרום.
יחד עם זאת הספר גם מהווה סוג של תמרור אזהרה, אין גאולה בפריעת הסדר ובשבירת החוק, אף על פי ולמרות הכול. על מנת שנוכל להמשיך הלאה על מנת שנוכל לצאת מהתקופה הקשה מאוד, נצטרך לעשות זאת עם חוקים ועם שמירה חד משמעית על הסדר על החוקים על הדמוקרטיה.
ממליצה בהחלט לקרוא.
