הרבה קולות מתלהמים נשמעים בימים כאלה, כנגד מינויו של נתן אשל לייצג את הליכוד במו״מ הקואליציוני.
חשבתי לעצמי שלפני שאני מגבשת דעה, אולי כדאי לקרוא את פסק הדין (ספוילר: הקצר מידי לטעמי) שנכתב בעניינו של נתן אשל.
אחרי שקראתי, קרו שני דברים:
1. הצטערתי שבזבזתי על זה זמן.
2. השתכנעתי עוד יותר, שהמהלך הזה לא ראוי ברמה הציבורית, ומשדר מסר רע.
ולמה?
כדי להבין, נכון להתחיל בעובדות המלאות מפסק הדין (ולא מה שמופיע בכתבות השונות).
נתן אשל הורשע בשנת 2012 על ידי בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, בכך שבמהלך השנים 2011-2010, קיים קשר של קירבה יתירה מצידו כלפי כפיפה בדרך לא ראויה ושאינה מקובלת, שכללה פגיעה בה ובצנעת הפרט שלה, בדרך של כניסה למחשב שלה ללא רשותה, וכן על ידי מסירת מידע אישי ופרטי הנוגע אליה, לגורמים שונים בלשכת ראש הממשלה, מבלי שהייתה לכך כל סיבה. וכן, בדרך של צילומים לא מקובלים שלה באירועים שונים.
נתן אשל, קיים קשר של קרבה יתרה (צילום מסך)
למרות התיאור הלא מחמיא (בלשון המעטה), בית הדין למשמעת מקבל את הסדר הטיעון, כמעט מבלי שהוא טורח לכתוב במילותיו שלו מה דעתו על המעשים, על פגיעתם בתדמית השירות הציבורי, או על פגיעתם במתלוננת. בעצם, בית הדין בעיקר מסתפק בכמה ציטוטים מפסקי דין אחרים, כדי לנמק את החלטתו. קצת כמו שהבן שלי מכין שיעורי בית. מעתיק מוויקיפדיה, וכותב כמה מילות קישור.
כשאני קוראת את הדברים האלה, אני מודה שזה עצוב ומאכזב. עצוב עד כמה שירות המדינה לא מכבד את עצמו, ואת עובדיו, ולא מצפה מהם לסטנדרט התנהגות ראוי. גם ההחלטה מדברת ״באותה שפה״, ולא אומרת יותר מידי.
אירוע שהוא על פניו הטרדה מינית מצד בכיר בשירות המדינה, מסתיים בדין משמעתי, והעובד נשלח ״הביתה״ (כשברקע אנחנו יודעים וזוכרים שהמשיך לפעול ברמה כזו או אחרת). זה השירות הציבורי שלנו. אלו הסטנדרטים שלנו.
במשך למעלה מ-20 שנה שירתי בפרקליטות הצבאית.
כיום, אני מייצגת, כעורכת דין פרטית, אנשי צבא בתיקי עבירות מין בדרגות חומרה שונות. אני מכירה את המערכת הצבאית משני צדי המתרס.
מתוך ההכרות הזו, אני יכולה לומר בלב שלם, שסטנדרט ההתנהגות המצופה מלובשי המדים בצה״ל, גבוה פי כמה וכמה. ספק גדול אם התנהגות כמו זו של נתן אשל, היתה מסתיימת בצה״ל בדין משמעתי בלבד, ובוודאי שצה״ל לא היה מאפשר לאיש כזה להמשיך בפעילות מטעמו, גם לא מאחורי הקלעים. כי בצה״ל יש משמעות למונח ״תדמית השירות״, יש כבוד למה שהשירות הצבאי מייצג, ויש חשיבות לטוהר המידות.
בצה"ל, זה לא היה מסתכם בדין משמעתי בלבד (צילום: שאטרסטוק / thodonal88)
אז נכון, פעילות מטעם מפלגת הליכוד אינה פעילות בשירות המדינה, ולכן מבחינה משפטית אין ליועץ המשפטי לממשלה כלים להתערב. אבל אותי מטרידה שאלת התדמית והערכים.
מה הגבולות של האיש ומה הנורמות שלו, את זה הבנו.
מה האינטרסים שלו? זו שאלה שמטריד מאוד לחשוב עליה (בכל מובן אפשרי).
והשאלה הקשה מכולן, מה הנורמות של מי שמינה אותו לנהל את המו״מ? מי מנהיג אותנו? מי מנהל את ה״עסק״? לאן הוא יוביל אותנו?
שאלות קשות.
אה, בעצם ליל הסדר עבר, ושלב הקושיות כבר חלף. אולי בגלל זה הן נותרות ללא מענה?
** הכותבת היא סגן אלוף במילואים שפרשה משירות בפרקליטות הצבאית, לאחר שמילאה, בין השאר, תפקיד פרקליטת פיקוד צפון וחיל הים
