נשמע קל, מריח פשוט אבל זה קשה מאוד.

נו, אז תבקשי עזרה מצקצק הנער שעומד מולי.
מה הבעיה?! שום בעיה אני עונה, בקשתי פעם אחת . אז תבקשי שוב הוא ממשיך ביתר בטחון.

פשוט אה?! אז  זהו שלא פשוט לבקש עזרה  .  זה ממש לא פשוט. לא מדובר על עזרה שאני צריכה בשיעורי בית / אפיית  עוגה (רחמנא ליצן)/ בהבנה… מדובר על עזרה אחרת.

 זו עזרה שמצהירה קבל עם  ועדה כי הגעת לאזור שעד כה עשית בעיינים עצומות או מינימום בבטחון גדול ובלי קושי. את עכשיו מבקשת עזרה, כי פשוט לא מצליחה לעשות את "זה" מדובר על דברים הנחשבים פשוטים, קטנים, זעירים. כדי לבקש עזרה  את צריכה לבלוע גוש גדול של גאווה, לפזר את הערפל, לקלוט שאת כפי שאת במצב הנוכחי לא יכולה לעשות את זה לבד ואת זקוקה לעזרה חיצונית.

open jar

קרדיט: https://gratisography.com/photo/jar-of-pickles/

בגדול אנשים שמחים לעזור לך , גם לנדב תשובה ועצה שלא בקשת אותה ישמחו לתרום לך ממחשבותיהם/ ניסיונם וטובה ליבם. זה מהצד הנותן ומהצד המקבל?!

לבקש באמת עזרה זה קשה ממש קשה. זה אחד הדברים שקשה לעשות אני מסבירה לנער המצקצק.

זוכרת את עצמי שוכבת בבית חולים בתחילת דרכי הטרשתית ומחלקת הוראות טקסט לחברות שהציעו עזרה (הבטחתי לעצמי אז, מי שמציע אני נעזרת בו… , אני משתמשת בכל הקלפים שיש לי- מקסימום אשמע לא) אז היתה לי רשימה מפורטת במה כל אחד ואחת טוב בו וע"פ התארגנתי: ההיא טובה בגיהוץ, החברה היא טובה בקניות וישנה הפדנטית שמקפלת כביסה מעולה ו"חולת" ניקיון ששטפה את הבית, חברות שהוציאו מהגן ושיעשעו את הילדים עד שאביהם חזר הביתה. כולן היו שותפות. אז היה קל לבקש עזרה זו היתה נקודה אחת ברצף אירועי החיים שלי. והיום ?? קשה, קשה לי אני כל הזמן מבקשת עזרה או מסכימה לקבל אותה.

 השבוע אדם מהגיל השלישי עזר לי להגיע ממקום למקום( אני מהרהרת לעצמי תוך כדי הליכה שלובת זרוע עם אדם זר, זה לא אמור להיות ההפך?! ושוב בולעת גוש של דמעות שמתחיל לעלות).האדם המקסים הזה   פשוט ניגש אלי ואמר ל בשיא הטבעיות בואי אני אעזור לך… והסבתא שחיכתה לאוטובוס וראתה אותי חושבת איך אני עולה במדרגות ושאלה איך היא יכולה לעזור? והפעם ההיא שלא בדקתי עם הכיסא לא מקופל בקלנועית ,התישבתי על "כלום" כך שמצאתי את עצמי  אני והקלנועית על הריצפה וחצי חנות "היתה" עלי, בודקת אם ומה אפשר לעזור…ואני ?! אני רציתי לקבור את עצמי מהפדיחה (מילא פדיחה אחת בחודש, אבל על בסיס יומי) שלא יהיו אי הבנות אני אלופת הפדיחות אבל הפעם זו עליית מדרגה והיא כוללת לא מעט גאווה.

לימדו אותנו לעזור לאחר, לא לימדו אותנו לבקש עזרה בלי להרגיש "מתמסכן", חלש, נזקק.

לימדו אותנו להושיט יד לזולת וכאשר אנחנו הוא הזולת שזקוק לעזרה וממש לא משנה מהי, אנחנו מתביישים, מעדיפים שלא לבקש וחבל. יש כל כך הרבה ידיים שמוכנות לעזור, לתמוך ללוות.

שוש גולן
בשנת 2005 עם שני זעטוטים, מישרה כמטפלת ברפואה משלימה, ובעל שראה את שדה התעופה יותר מאשר את הבית... פתאום באמצע שום מקום הוגדרתי כחולה בטרשת נפוצה. אני ?! חולה?! ומה זו המחלה הזו.