נשים שתלטניות

נשים, בואו נבדוק מה היחס שלנו לגברים שמגדלים איתנו את הילדים. כמה מקום אנחנו נותנות להם בהורות? כמה אנחנו סומכות עליהם ומשחררות להם לנהל את הדברים בדרכם? כמה מרחב אנחנו משאירות וכמה הערכה יש לנו לדרך שלהם? ואיזה מסר אנחנו מעבירות לילדים על מה שאמא חושבת על ההתנהלות ההורית של אבא?

רישום: אנה כהנא
רישום: אנה כהנא
רישום: אנה כהנא

מניסיוני בעבודה עם הרבה מאוד הורים כגננת וכיועצת הורות, לנו הנשים יש נטיה להשתלט ולחשוב שאנחנו יודעות יותר טוב מהגברים איך לגדל את הילדים. אנחנו נוטות לשכוח שהגברים הם השותפים שלנו בגידול הילדים ושהם משיטים אתנו את ספינת המשפחה. פעמים רבות זה גורם לנו להיכנס בין האבות לילדים, לנהל את הכל מקרוב ומרחוק, ובאופן כללי, להקטין את מקומם ואת חשיבותם ובסוף גם להגיד שזה בגלל שהם ככה וככה והם לא מספיק ככה וככה.

אם אצלכן המצב טוב ומאוזן אז לא עליכן אני מדברת, אלא על נשים שלא סומכות על בני זוגן שהם מסוגלים לארוז תיק לילד או לדאוג להאכיל אותו כמו שצריך ועוד אינספור דוגמאות..! כאילו שהם באמת מוגבלים. הרי בכל מקום אחר הם יכולים להיות מעולים ברמות על, אז איך זה שברגע שהם חוזרים למגרש הביתי הם מאבדים את כל היכולות שלהם?

להיות גבר של פעם – כזה שמפרנס, כזה שלא מתעסק בחינוך כל הזמן ואם כן, אז יש יראה מפניו – זה כבר לא ממש רלוונטי היום, והגבר החדש והרגיש שלא רוצה כבוד ולא מתעקש שיעשו מה שהוא אומר, לא מקבל מקום אמיתי במשפחה למרות שהוא הרבה יותר מעורב ונוכח ממה שהאבות שלנו היו אי פעם. הגבר החדש מגלה את תפקידו ההורי, בדיוק כמו האשה, ברגע שנולד הילד הראשון, אבל לנשים בשלב הזה יש לגיטימציה להתנהג כמו לביאות שיוצאות להגנת הגורים, והאינטואיציה שלהן לגבי הצרכים של הילדים נתפסת כנכונה יותר. בהתחלה הגברים מנסים להשתתף בדרכם, אבל מתישהו הם מוותרים על המאבק מול הלביאות היודעות – ונסוגים. ההבנה שלאבות יש זווית אחרת, טובה לא פחות משלנו, חשובה ומאזנת את שלנו, היא אחת הדרכים לשחרר את הדרישה שהדברים יעשו בדרכנו.

אני פוגשת גברים עם ילדים בטיולים שלי. כשאין נשים בסביבה, הגברים והילדים הם ממש צוות מעולה. משהו אחר קורה כשאבא מתנהל עם הילדים. זה כמובן תלוי באופי של כל אחד, אבל בגדול, הגברים עסוקים פחות בפרטים הקטנים ויותר נמצאים ומאפשרים לדברים להיות. פחות מעירים הערות, פחות מתערבים במה שקורה. הילדים גם יודעים להתנהל אחרת מול כל הורה והשוני לא מבלבל אותם, להיפך, הוא מאפשר להם להכיר צורות התנהלות שונות, להיות גמישים ולפתח מיומנות במעברים בין מערכות יחסים. כל ענין האחידות בהתנהלות ההורית לא עובד בדרך כלל. הרבה יותר חשוב שהילדים ירגישו שההורים סומכים זה על זה ומפרגנים זה לזה וככה גם הילדים לומדים להעריך את השוני ולהנות ממנו. הכי גרוע זה להדגים זלזול וחוסר הערכה בין ההורים.

אז אני מזמינה אותנו הנשים לבדוק שוב את הדרך שבה אנחנו תופסות את התפקיד ההורי שלנו ושל בני הזוג שלנו. לבדוק איזה סוג של יחסים אנחנו מדגימות לילדים ואיך באמת אנחנו רוצות שהדברים יתנהלו.

אני חושבת שיש לנו שם הרבה עבודה.

פורים שמח,

קיקה

בקרו באתר שלי: ויהי מה – טיולים ומפגשים תחת כיפת השמיים ועל האדמה