לכבוד שבוע הספר בחרתי להתמקד בשלושה ספרים משובחים של נשים ישראליות.
כל סיפור הוא אחד יחיד ומיוחד בעיניי.
כשאני קוראת ספר טוב אני נשאבת אליו והוא מעסיק את מחשבותיי.
אני מתרגשת כשהספר פורט על הנימים הנכונים אצלי, לעיתים אני
בוכה, כועסת או אוהבת את הדמויות, והן נמצאות איתי ימים אחדים
גם אחרי הקריאה. אני מאד אוהבת לקרוא רומנים היסטוריים,
ספרי ילדים משובחים, מעט פנטזיה ובעיקר סיפורי חיים.
אם היתה לי אפשרות הייתי מרחיבה את היריעה, אבל נתבקשתי
להתמקד בשלושה ספרים ואני בחרתי סופרות ישראליות, שנהניתי מאד מכל דקת קריאה בספרן.
שגית אמת בספרה "ימים לראות"
שגית אורגת סיפור אהבה נפלא בין סופי לשלומי.
סופי היא בחורה עיוורת מבחינה פיזית אבל נפשה רואה למרחוק
והמגבלה אינה מורגשת בשום שלב בחייה בסיפור.
סופי היא בחורה רגישה, דמות מיוחדת ואני אהבתי אותה מאד.
היא בילתה איתי שעות רבות בשיחות נפש.
שלומי הוא בחור שונה, נשוי לא באושר, עובד במקום שאם היתה
ניתנת לו ההזדמנות הוא היה נעלם משם במהירות הבזק.
סיפור הלוקח את הקורא לעולם של מחשבות, עלינו, עליהם
על החיים, נוגע חזק עמוק בפנים.
נאוה מקמל עתיר "יד אחות"
הוי רחל רחל, כמה בודדה היית בחייך ובמותך.
המכתבים והשירים השזורים בספר, פותחים
צוהר לאישיות אחרת, שונה ממה שהכרתי.
רחל לא דיברה על מחלתה, גם ברגעי סבל
קשים היא חשקה שיניים, חייכה ושיחקה
חיים כרגיל.
נשמתי עמוק וחשתי כאב, כשקראתי על רגעי הבדידות
של רחל. החברה הטובה ביותר שלה – היתה לא אחרת
מאשר – היא בעצמה.
מחלתה הרחיקה ממנה את אוהביה, כולם
פחדו להידבק במחלת השחפת. עם משפחתה כמעט
ולא היה לה קשר, והיא נותרה עם מחשבותיה
והגיגיה.
משוררת דגולה שסיפור חייה שנאוה ארגה נקרא בנשימה עצורה.
אבירי המלך (אבירי כוח לא מוח) עופרה רוזנפלד
