נשים כותבות

מעשה באישה נעלה נעלה נעלה/ד"ר נורית צדרבוים הוצאה משותפת "נוריתארט" ו"ספרי ניב"

שירה נשית – ספר המתאר בדרך של פרוזה פואטית, על הגבול סיפור ושירה, בשפה מליצית (במכוון), חייה של אישה. זו יכולה להיות אישה ספציפית שאליה מתכוונת המשוררת, ויכולה להיות כל אישה.

מסכת חיים של אישה המתמודדת עם עליות ומורדות, עם צער ושמחה, עם נסיבות שהחיים מכתיבים לה, הדרך בהם היא קוראת את המציאות, וממציאה לעצמה מציאות. הוא מתאר אישה שיש בחייה גבהים ונפילות, כמו שהיא בעצמה גבוהה משכמה ומעלה, וקטנה מאד לעתים. האופן בו היא מספרת את הקטעים הקשים בחייה, וכיצד מתוכם התרוממה, ורוממה את עצמה ואת סובביה.

בין דפי הספר שזורים ציורי דיוקן שצוירו על ידי המשוררת שהיא גם אמנית חזותית. הציורים מתכתבים עם התוכן לא רק דרך הדימוי אלא גם דרך החומריות. הפסים שנתפרו במכונת תפירה והחוטים שנשזרים ויוצאים כאילו במפוזר מתארים ארגון משל עצמם. הציור והטקסט מהדהדים זה לזה.

על המשוררת: ד"ר נורית צדרבוים, יוצרת וחוקרת רב תחומית, אמנית חזותית, סופרת/משוררת, חוקרת, אוצרת, מרצה, מסאית ויועצת אמנות. מנהלת סטודיו פרטי ליצירה ומחקר והדרכה. מרצה במכללה האקדמית  לחברה ואמנויות, ובמכללת וינגייט במסלול הכשרת מטפלים באמנות. מציגה בתערוכות אמנות, ואוצרת.

כשתגדלי תביני/ורד מוצ'ניק שיאון בהוצאת ביכורים

"'אני רעבה', אמרה יאנינה לריטה. 'אכלתן כבר!' גערה בהן אימן, 'לכו לישון'. הארוחה האחרונה שאכלו הייתה שבע שעות קודם לכן. דויד לא ידע על כך, או אולי הוא רק העמיד פנים. הבנות הלכו לישון רעבות …  אמא של מאשה חשפה את ישבנה של זיסל'ה בת השנתיים והצביעה על סימני הנשיכות. "תראי מה שברל'ה עשה לה". "בוריס ודדי גם עושים לי את זה וכל מיני דברים", קרא ברל'ה בבכי".

"כשתגדלי תביני", הוא רומן על יחסים בתוך המשפחה,  זהו סיפור אנושי על משפחה במשבר שמציג את סיפורה המרתק של ילדה בשם יאנינה, שעלתה לארץ בגיל שלוש יחד עם משפחתה ממחנה העקורים בגרמניה בשנות החמישים של המאה הקודמת לאחר נפל העפלה באקסודוס. דרך עיניה, דרך הבנתה ורגשותיה נחשפים החיים בשנות החמישים בישראל, כפי שמבינה אותם כילדה. הקורא נחשף לקשיי הקליטה של העולים החל מאתגר השפה ועד לבעיות הפרנסה שהיו לרובם – למשפחתה ולשכניה. השכונה של יאנינה ביפו מתגלית כגטו של עולים ממזרח אירופה שנראים כמו נטע זר במדינת ישראל שזה עתה קמה.

אם המשפחה הייתה בדיכאון קליני והיא הרעיבה את ילדיה והיכתה אותם. בתוך האווירה הקשה הזאת התפתחה יאנינה וניסתה לשרוד בעזרת יחסיה המאתגרים עם אחותה וחברתה הטובה טוני – חברה שתלווה אותה כל חייה.

בספר נחשף הקורא למקומה של הילדה במשפחה, הקשיים שהיא חוותה, היחסים המורכבים עם אחותה הצעירה ממנה בשנתיים והקשר המיוחד עם דודניותיה שניחמו אותה בקשיים איתם התמודדה.  יאנינה גילתה סודות ושקרים שהוריה והחברה ניסו לשווא להסתיר מפניה. הדרך שבה התמודדה  עם החשיפות האלה הגדירה את הדרך שבה ראתה את החברה הישראלית ואת החיים בכלל, לטוב ולרע, אבל יותר מכל היא חושפת פסיפס אנושי מרתק שלא ישאיר אף קורא אדיש.

על הסופרת: ורד מוצ'ניק שיאון, בוגרת האוניברסיטה העברית במגמת ספרות ולשון, זכתה בשנת תשס"ג במקום ראשון בתחרות הסיפור הקצר "כתוב", מטעם מפעל הפיס והמועצה להשכלה גבוהה. ורד פרסמה ספר שירים בשם "הרהורים", ספר ילדים שבו שמונה סיפורים: "מה שסיפרה לי ורד" שזכה להמלצה מטעם משרד החינוך וספר לבני נוער "הרפתקה באריאל". היא החלה לכתוב את ספרה כשהייתה בת 19. ובחרה לחשוף חלק ממאורעות בני משפחתה ששזורים בעלילה ומשתלבים בה. ״כשהתחלתי לכתוב יצאתי להרפתקה שלא ידעתי איך היא תסתיים״ ומוסיפה שכל רצונה הוא להעביר לקוראיה את המסר שמבחינתה הכי חשוב: "גם אם סבלתם בילדותכם, לעולם אל תוותרו ותמיד תשאפו להצליח, אך יחד עם זאת אל תשכחו לטפח את חיי המשפחה שלכם ותעניקו לילדים שלכם את כל מה שמגיע להם״.