נשואה למוסד/שלוה הסל
כותרת משנית: רומן מתח המבוסס על סיפור אמתי.
עריכה: אמנון ז'קונט.
הוצאה: סטימצקי – הוצאה לאור, 2016
253 עמ'.
"… היא בירכה על כל רגע שבו נחשפה בביתה למצוות הדת ולאהבת ישראל, וחשה אסירות תודה למשפחתה ובעיקר לאביה ולסבה, רב גדול ונערץ, על כך שתמיד התפנו מעיסוקיהם כדי להשיב לשאלותיה ולהעמיק את ידיעתה בכל הנוגע להבנת הדת…" (עמ' 9).
הכל מתחיל בלונדון כאשר סלי מצטרפת לג'רי, נחושה בדעתה להתחתן איתו למרות מה שהוא אומר לה על זה שהיא לא שירתה בצבא, אך כדי לחיות בלונדון וללמוד הנדסת תוכנה היה מעל ליכולתה הכספית עד שג'רי מוצא פיתרון, קרן פייר מרן, שבועיים אחרי המבחן שאותו היא עברה בהצלחה הקרן אכן עוזרת לה.
הם נישאו בפני רב בבית הכנסת הגדול של לונדון בטקס קטן ובקומץ ששימש מניין, אחרי הלימודים היא מצאה עבודה כמנהלת אגף המחשבים וג'רי עבד בהסברה ישראלית ובמשרד הכלכלה. רק לדבר אחד היא לא מוצאת תשובה. למה הוא יוצא לעבוד בלילות?
האם יש לו נשים אחרות?
לג'רי אין רומן עם נשים אחרות, הוא איש מוסד והוא בשליחות.
כאשר המנהל של ג'רי מציע לו לצאת לשליחות של 3 שנים למדינה מוסלמית, בכיסוי מלא, היא מגלה שהוא דחה את ההצעה כי הוא לא יכול לחיות בלעדיה ובלי בנם הבכור, רועי.
סלי מציעה שג'רי ייקח את ההצעה, ולמרות רצונה לעשות עוד ילד, אח לרועי, היא רוצה לצאת ולהצטרף לג'רי, והם אכן מצטרפים.
בפקיסטן היא רואה לראשונה את פייר מרן, אותו פייר שעזר לה והעלה את חייה למסלול שרצתה, היא רואה בחברת כבוד הרב אברהם בן דוד, והיא מזהה את בן דוד כאחד שרימה את אחיה ורוצה לעזור לפייר מרן, אך ג'רי לא נותן לה לפעול בעניין במיוחד שהם בשליחות במדינה מוסלמית.
כאשר הם חוזרים לתל אביב, סלי מרגישה ריקנות, ומחפשת את יצר ההרפתקה שהיה לה בשנים בהם היא עבדה לצדו של ג'רי.
היא מגלה איפה בן דוד גר וככה מתחילה ההרפתקה שלה במאמץ לתקן את העולם, וליידע את פייר מרן שמרמים אותו, אך בכל שביל בהרפתקה היא נתקלת במחסום, אבל זה לא עוצר אותה, רק ג'רי מנסה לעצור אותה.
סלי נדבקת בערכים שמהם היא למדה מאביה והיא עומדת על עקרונותיה, כדי לתפוס את בן דוד, אפילו אם גם זה יעלה לה בנישואיה?
בספר יש 3 חלקים: חלק ראשון, חלק שני, חלק שלישי. הפרקים הם קצרים.
אין רגע דל, מתח מעולה, אני מאוד נהניתי לקרוא.
מומלץ מאוד!!!
"… אבא שלי תמיד אמר שאדם צריך לשאוף לתיקון עולם, ולחולל שינויים חיוביים לסביבתו, לקהילה ולעם ישראל. הוא מאמין שתמיד יש תקווה לשיפור, וכך גם חינך אותי וזאת דרכי…" (עמ' 37).
