.
יום חמשי, שמונה וחצי בבוקר, ארבעה ימים לפני יום הולדתי הארבעים, ואני עדיין רווקה, ודי אבודה
אני יוצאת מהסשן השבועי עם הלקאניאנית החרוצה שלי, שמגיעה בשבע וחצי בבוקר מביתה שבמושב בשרון, לתחנה לבריאות הנפש באיכילוב
(כי איזו רווקה תל-אביבית שמחזיקה דירה שכורה, יכולה להרשות לעצמה טיפול פרטי?)
חיפושית משה רבנו | צילום: Shitterstock
העבודה שלי במרחק הליכה מהבית, אבל לא מאיכילוב
אני עולה על אוטובוס קו 21 מארלוזורוב לאלנבי
אוטובוס מפרקי כזה, כמו שהיה אז – קרוסלה מחברת בין פרק א' ל-ב'
משלמת
מרימה מבט לחפש מקום ישיבה
עוד במרחק כמה צעדים ראיתי אותו, בדגמ"ח בצבע חיל-אוויר, בפליז צהוב חלמון, במצח שרוט ובמשקפי שמש כהים
המממ, צלם, אמרתי לעצמי בחיוך למראה התיק שלרגליו
מהרגע שתפסתי מקומי מולו בקרוסלה של ה"דו", אני מעבירה במוחי תסריטים אפשריים, מאחורי המשקפים השחורים שלי-עצמי: איך-אני-מעבירה-לו-מספר-טלפון
אכתוב לו פתק על דף תלוש מהפנקס שלי, שבפינה של כל אחד מהם מצויירת חיפושית משה-רבנו קטנה
אתן לו אותו כשאעבור על פניו בדרך אל הדלת
ומה אם הוא יירד לפני?
ארד אחריו?
גם אם זה יהיה עדיין רחוק מהתחנה שלי?
האוטובוס פונה, וכולנו מיטלטלים
הוא מעמיד פני מועד על העמוד המרכזי של הקרוסלה, מרים גבות מעל המשקפים השחורים, כאומר: אופס, מעדתי
אני לא קונה: אתה עושה לי עיניים, אני אומרת
(לא שואלת. שנים אחר-כך, כשאנחנו מספרים יחד את הסיפור בפעם האלף, הוא מתאר את זה כשאלה, ואני מתקנת: אמירה)
סליחה? הוא שואל
אתה עושה לי עיניים, אני חוזרת
אתה עושה לי עיניים
וזה מפריע לך? הוא מתרצה
לא, אני עונה, זה דווקא נעים לי
ירדנו באותה תחנה
בינתיים התברר לי שהוא גר באכזיב – זו שבצפון הרחוק של הארץ, ליד ראש הנקרה
וגם
שביום ראשון הוא מגיע שוב לתלאביב
בדיוק כשאני מספרת לו שאני מתכוונת לקחת חופש מהעבודה
קצת להתאוורר לכבוד יום הולדתי
מזל שאתה מגיע, אני אומרת, כי אני בטח לא מגיעה לאכזיב
אילו שטויות אני עושה, הראש שלי מטיח בי
התכוונתי לומר 'לא מזדמנת' ואמרתי 'לא מגיעה'
ובכל זאת, כשהגעתי לעבודה אמרתי לבנות שהכרתי מישהו
הוא ואני | צילום: הבן שלנו אהוב נפשנו
הוא התקשר רק ביום ששי בערב
אחרי שנשמתי כבר יצאה
שיחה ראשונה ארוכה ומהנה, במהלכה אמר הרבה דברים שממש מצאו חן בעיני
כשתיאר לי בפירוט מעורר תיאבון את ארוחת הערב שתיכנן לזוג חברים, כבר עמדה לי על קצה הלשון הצעת נישואין
לא ממש כדי להתחתן – יותר כדי להביע באזניו עד כמה מצא חן בעיני מה שסיפר לי
אחרי עוד שעה בערך, שבה לא בישל את הארוחה הזו כי שוחח אתי,
אמר דבר נוסף שלגמרי הלהיב אותי
הפעם אזרתי אומץ: אפשר להתחתן איתך?
שתיקה
אני כבר מגלגלת לי בראש: תראי איך הרסת! רק הכרתם וכבר הברחת אותו…
השתיקה מתמשכת, ואז הוא אומר: בתנאי שזה לא יהיה כדת ולא כדין
לא האמנתי!
את אנחת הרווחה שלי אפשר היה לשמוע מכאן עד ראש הנקרה
זה בדיוק מה שחיפשתי, אמרתי לו, והתכוונתי לזה מכל הלב
ב-6 בפברואר 2014 ציינו 11 שנים להיכרותנו
עדיין לא נשואים כדת ולא כדין
מגדלים יחד ילד – אוצר אהוב נפלא בן עוד-מעט-עשר
וחיים. יחד
(את הפתק עם החיפושית הוא שומר עדיין)