נער , דרקון – מאת צ’רלס דה לינט – ביקורת

אני חובבת של מספר ז'אנרים ספרותיים.

אחד החביבים עלי ביותר הינו זאנר המדע בדיוני / פנטזיה.

זהו זאנר בעייתי לאהוב בתור אדם בוגר, שכן מרבית הספרים בו מיועדים לילדים ולמתבגרים.

הספר האחרון שאהבתי מזאנר זה (על מנת להצביע לכיוון הטעם שלי) היה המשחק של אנדר מאת אורסון סקוט.

לפני מספר ימים הייתי בשבוע הספר, ובשבוע זה אני נוטה דווקא שלא ללכת לכיוון ה 3" במאה" שיש כול השנה, אלא לחפש דברים יותר מעניינים של ההוצאות הקטנות..

לפעמים יש נפילות.. ולפעמים מקבלים ספר כזה.

נער , דרקון – מאת צ'רלס דה לינט, הוצאת יניב, הוא ספר שקצת מזכיר בסגנונו את המשחק של אנדר (ברמה העלילתית) אך שומר על יחודיות ורעננות.

אני גמעתי את כול הספר, על 379 עמודיו בערב אחד.

מבלי להסגיר יותר מידיי, זהו סיפור על נער עם גורל אחר,

הוא מתקשר לסיפורי הפנטזיה הסינים (דרקונים ושלל חיות אחרות) מחד ופשוט סיפור נוגע ללב על תהליך ההתבגרות של נער בתנאים מיוחדים מאידך,

ובזמן שהוא אינו ייחודי במובן זה, שכן ברור לך שהכול יבוא באיזו רמה על מקומו בשלום כמו רבים וטובים (מישהו אמר הארי פוטר או אנדר?),

הוא מצליח לשמור על הדמויות ובזאת אני מתכוונת שהן מרגישות מוכרות,

אין שם דמויות שטוחות, גם לא דמויות המשנה, והיצירה מספיק "מצויירת" שאפשר בקלות לראות את העולם בראש תוך כדי הקריאה וזאת מבלי לפגוע בעלילה.

הביקורת השלילית היחידה שאני יכולה להגיד זה שהדף האחרון קצת מתקתק לי אבל זה בהחלט החלק היחיד שלא אהבתי.

ממליצה בחום לאוהבי הזאנר, מבוגרים ומתבגרים כאחד.