ספרים רבים מספרים סיפורים על אהבה, אהבה נכזבת, אהבה בין גבר לאישה, אהבה בין בני אותו המין, אהבה בין הורים לילדיהם. ספר זה מספר סיפור על שנאה. שנאה בין הורים לילדיהם, שנאה בין אחים, והגרוע מכל- שנאה בין אדם לעצמו. שנאה עצמית. אבל, מאחורי השנאה, חבויה לה האהבה, הרצון לאהוב ולהיות נאהב…
כולנו חיים עם פחדים וחששות, אבל, מה קורה כשהפחד הופך להיות החיים עצמם? כשהחיים הופכים לגיהנום?
פחד תמידי והשפלה יומיומית היו מילות המפתח המלוות את מיה הילדה והנערה.
מיה היתה הבכורה, כזו זכתה להיות תינוקת שקבלה את כל תשומת הלב והחיבה של כולם. אך, לא להרבה זמן…
בגיל שנתיים התהפכו חייה מהקצה אל הקצה. האב האוהב, שאיתו נהגה לבלות שעות ארוכות, הפך אט אט לאיש כועס מלא בשנאה. שנאה שהלכה והתעצמה עם השנים.
היה פער עצום בין הגבר שאביה של מיה היה כלפי העולם מחוץ לבית ולאבא ולבעל שהיא בתוכו.
מכות ועלבונות הפכו לדרך חיים עבור מיה. כל דבר הכעיס אותו והוציא את המפלצת החוצה. מפלצת אלימה ופוגענית. היא נתבקשה לשמור על חוקי הבית, אך החוקים הלכו והשתנו מיום ליום. היא הלכה על ביצים, בנסיון נואש לא לפגוש במפלצת. אך, זה היה עניין זמני עד שהיא תשוב ותצא החוצה….
המכות הפכו להיות קשות יותר ויותר, אך, הצריבה הפנימית שלה היתה בלב :" המכות שלו מכאיבות לי בעיקר בלב. וזה כבר קורה כמעט כל יום…"
כאבה הגדול של מיה היה מעבר למכות, לתחושה של חוסר אהבה והשנאה כלפיה. עם הזמן היא הפנתה את כעסה ושנאתה גם כלפי עצמה. היא החלה לקלל את עצמה ולחשוב מחשבות שליליות על מראה ועל עצם מהותה. היא אף הפכה לבולמית בעקבות המחשבות שהאמינה בהן שהיא שמנה ומגעילה.
שברון לבה היה מתעצם מהניכור במשפחה : "הם ראו הכל וחזרו לשגרה שלהם כאילו דבר לא קרה. זה כאב לי יותר מהכול. ההשפלה. הזרות. אני לא שייכת למשפחה הזאת ואין אף אחד ששומר עלי".
מיה כעסה על השקט שכולם שתקו. כשגילתה שההתעללויות הופנו לכיוונה של גלי, אחותה הקטנה, היא רצתה להצילה. אבל, בסופו של דבר, גם היא שתקה בדיוק כמו כולם…
הפחד לעזוב את הבית, הפחד להישאר. כמו כלב האוהב את בעליו גם אם הם מתעללים בו… כך, נשארה היא וכך נשארה גם גלי.
כששמרה על אחיה הקטנים היא הרגישה שיש לחייה למשמעות, אך ככל שהזמן נקף, אחיה הקטן,בן, התקרב לאביה ואף הוא הפך לשונא. הוא קרא לה פסיכית, מטומטמת ושמנה ושנא אותה בדיוק כפי שחשה שאביה שונא אותה.
כל רצונה היה לגרום לאביה לאהוב אותה בחזרה. השפעתו עליה היתה עצומה:"שנאתי את הכוח העצום שהיה לו מולי ושבלי מאמץ או חשיבה יכול היה לגרום לי להרגיש מאושרת מאוד או עצובה מאוד. חיי ומצב רוחי היו תלויים במוצא פיו."
האב לימד אותה שכשאתה מזלזל, אתה חזק, או שאתה שולט או שאתה חלש. ואם אתה מראה אהבה, אתה חלש.
הספרים הפכו למפלטה :"אני יושבת בחדר וקוראת. בדרך כלל הספרים גורמים לי להרגיש טוב, מאפשרים לי לברוח מהכאב שלופת אותי לאחרונה יותר ויותר וחונק אותי בסמיכותו. כשאני קוראת משהו בי נרפה, משתחרר, בורח לכמה שעות לעולם של משהו אחר ממני."
מיה בגרה והפכה לנערה. היא התחילה לצאת עם נערים. אביה פגע ועלב בה שהם רק רוצים לזיין אותה, שהם לא באמת אוהבים אותה. המחשבה יצרה מציאות. האמונה שהיא אובייקט מיני עבורם התעצמה וכך מצאה את עצמה משחקת בסצנות אונס ובמקלטים מסריחים…
מיה הגיעה לקצה ואת הפתרון לבעיותיה מצאה במוות :" אומרים שהתאבדות היא קריאה לעזרה, אבל אף אחד לא יכול לעזור לי ואני לא רוצה עזרה מאף אחד. כבר היו להם אלף הזדמנויות שונות, אבל אף אחד לא הושיט לי יד. אף אחד.איבדתי את האש הקטנה, שהייתה בתוכי, נאבקתי לנשום. היא כבתה ונותר רק מסך שחור ומסריח של שריפה ופיח שחור כמו זפת. לא רציתי דבר. רק שיניחו לי."
אבל, המוות שלו ייחלה לא הגיע. הכדורים שהיא נטלה רק הביאוה לבית חולים ולהגברת הכעס והשנאה כלפיה. אבל, בעקבות ניסיון זה, היא החלה בטיפול פסיכולוגי שנטע בה תקווה…
לאורך השושלת סבלו בני המשפחה מהתעללויות פיזיות ונפשיות קשות. הסב התעלל באשתו ובבנו. בנו אף הוא שיתף פעולה עם אביו בהתעללויות באמו וכשבתורו הפך אף הוא לאב משפחה הוא עצמו התעלל באשתו ובילדיו: "באותם רגעים ריחמתי על אבא והבנתי מאיפה למד להתנהג כמו שהוא מתנהג. וגם הצטערתי על כך שהוא לא מספיק חכם בשביל לנהוג אחרת עם ילדיו שלו"
כך גם הגיבורה של הספר, "הנסיכה" של אבא מוצאת את עצמה באותו מלכוד של התעללות…
מלחמה פנימית ליוותה את מיה עם ילדיה, המפלצת המנסה לפרוץ החוצה ולמותת את הטוב שהיא רצתה וייחלה.
מיה מנסה לעצור את מעגל האלימות שהיתה חלק ממנו. היא מנסה לטפל בעצמה ולהבריא את נפשה. האם היא תצליח לשבור את קללת המשפחה?
מיה בחרה בטוב, היא בחרה בגבר מחבק, תומך, מעריך והכי חשוב אוהב. ולא בגבר משפיל ובוגד.
האם האהבה יש בכוחה לרפא את פצעיה? להבריא את נשמתה?
לאורך הספר מתעוררות שאלות קשות:איך אנשים יכולים להתנהג בצורה פוגענית ואכזרית כלפי הילדים שלהן? בשביל מה הם בכלל מביאים ילדים לעולם אם ככה הם מתייחסים אליהם? מדוע כולם שותקים ולא עושים דבר? האם ניתן לשבור מעגלי אלימות?
עדי מעלה סוגיה זו לסדר היום. זה לא משהו שקורה רק במשפחה אחת. זה קורה יותר מידי!
XOXO
אחת שיודעת 😉
להלן לינק לאתר הספר למעוניינים לקרוא עוד או לרכוש את הספר און ליין: http://www.adilinial-princess.com/
