ניצוצות החיים/ מרסל גולדמן

ניצוצות החיים/ מרסל גולדמן
סיפורת
206 ע'
ספרי ניב

..

בסיפורים קצרים השזורים זה בזה מספר מרסל גולדמן את סיפורה הבלתי אופייני של משפחתו בתקופת השואה בפולין של ימי המלחמה, של ימי השואה האיומה.
מרסל מספר את סיפוריו במין יובש ובשוויון נפש אך ההערות השזורות מגלות את הציניות שבה הוא מזכיר את איימי התקופה ההיא..
את "הנאורות" של העם הגרמני מול המפלצתיות של מעשיהם.
אביו של מרסל עבד כמנהל בהנהלת המפעל לייצור נעליים "באטה",
"המפעל נוהל בהתאם לתורת הגזע. המנהלים, המהנדסים, המתכננים ונותני הפקודות היו הגרמנים. הפולנים יכלו להגיע לדרגת מייסטר (Meister), ראש מחלקת ייצור, מחסנאי או פקיד זוטר. רובם היו פועלי ייצור. על יהודים אין מה לדבר. אלה ביצעו את העבודות הקשות, המלוכלכות והמבזות ביותר.. סחטו אותם עד הסוף.. רעבים ובקושי לבושים" (ע' 59)
ואיך הגיע האב לדרגת מנהל במפעל ואיך שרד כמנהל במפעל באותה תקופה?
בכישרון יצירתי ובתעוזה שרק סכנה גדולה יכולה ליצור, הצליח האב להציל את משפחתו ממצבים קשים ומאיימים ולשרוד את התקופה האיומה ההיא.
הסיפורים כובשים, נוגעים ללב, בגלל הסגנון הפשוט והכנה. בגלל הפנייה הרוצה לשתף בתובנות ובחוויות משפחתיות שאולי לא היו ממש ברורות לילד שהיה אך הן נפרשות מולנו לאט לאט, מלמדות על זוועות התקופה, על קשיי היהודים ועל יחידים ששרדו בזכות תושייה מיוחדת או מזל.
ובעיקר – על גזענות סדורה ומצמררת של הנאצים, בה בתחבולות עשו לעצמם היהודים הצלה.
"הנאצים לא התעסקו בשאלה מי הוא יהודי, לאום או דת. היו להם חוקי נירנברג הגזעניים וזה הספיק. יהודי זה גזע. גזע נחות של תת-אדם" ( ע' 59)

שנים קשות ואיומות שיצר החיים בהן אינו נוטש. סיפורים נוגעים ללב הנעים בין סיפורי הזוועות לסיפורים אישיים קטנים ומרגשים עד מאוד, בין רצח ילדה לבין אהבה באותה תקופה, בין סיפור הצלת הטלית של אבא וסיפור סיפורו הכואב על נהגו של שינדלר ועל שינדלר, על הרוסים והקומוניזם ועל החיים בארץ לאחר העלייה.
בספר צילומים של תעודות מיוחדות שהונפקו למשפחה, של המשפחה וקטעים מחייהם.
בסיפורי הזיכרונות של מרסל נפרשת מולנו המציאות הנוראה של אותם ימים – החיים דורשי תושייה וחיפוש דרך לשרוד בה, הלב ממשיך לבקש את שלו בכל המערך הנאצי לרצח העם היהודי אותו ניהלו הגרמנים ביסודיות ובדייקנות מצמררת.
"כיאה לעם תרבותי, תמיד דאגו הגרמנים לחוק וסדר" (ע' 25)
..
המחבר, מרסל גולדמן, בן 87, בע' 7 בהקדמה לספר:
"בין הניצוצות של חיינו ישנם כאלה שנחרתים בזיכרוננו כתמונות שנשארות לפני עינינו כל החיים.
תמונה לפעמים נוראה, אכזרית ומפחידה ולפעמים מצחיקה, קלילה ומבדרת.
לעתים משונה, יוצאת דופן.
אלה הרגעים שזכרתי ותמיד אזכור כניצוצות בחיים שלי, ועליהם אני מספר בספרי"