ניסן – חיים של חירות

אין הזדמנות טובה יותר מיומולדת חצי חיים כדי לכתוב הגיגים על חירות, לצרף תמונות וטקסטים טובים ולהיות #חילוניה גאה.

ט' בניסן תשע"ח.

יום ההולדת העברי שלי היום. בשבוע שלפני פסח. מאז ילדתי את ביתי תמר ביום הולדתי, ואני חולקת איתה את אותו תאריך לועזי – אנחנו מציינות גם את יום ההולדת העברי שלנו. ככה יש לכל אחת את שלה, ולשתינו יחד את שלנו יחד. זה נחמד.

בעצם, כשתמר נולדה, התחלתי להתעסק בתאריכים עבריים.

בעברי, היום אני בת 45. ובמסגרת שנה בסימן האות "ח", אני מרגישה באופן אינטטואיטיבי לגמרי שאני חוגגת "חצי חיים". אני מוצאת שזה אופטימי על אף שיש המרימות/ים גבה ואומרות – 45 זה חצי? זהו? זה כל מה שאת מאחלת לעצמך? 90? כן אני אומרת – 90 בטוב אני מאחלת לי. אמן אמן. אם אגיע לשם ויהיה רלוונטי להאריך, אני אאריך ואומר שטעיתי עם החצי חיים. שנאמר, עוד חזון למועד.

בכל אופן, ניסן זה החודש שלי. ואין הזדמנות טובה כמו יומולדת חצי חיים כדי לכתוב איזה הגיג חדש על חירות, להוסיף תמונות ולהיות #חילוניה גאה.

זה הזמן. זה ניסן.

ניסן של ההתחדשות.

ניסן של החיים.

 השנה העברית המקורית מתחילה בראש חודש ניסן וחג הפסח הוא החג הראשון בלוח השנה היהודי. כך בתורה השנה מתחילה בניסן, סמלו של החודש הוא טלה, וזה הזמן והמקום שבו מתחיל הסיפור שלנו כעם.

כבת ניסן, זה הזמן של התחלת הסיפור הפרטי שלי. זמן הסגירה והפתיחה של המעגלים. לכן אני מתוכנתת אליו, מכווננת, מכוילת.

ניסן זה הזמן בו קיבלתי חיים. זמן בו הבאתי לעולם חיים.

כל שנה מחדש, קצת לפני פסח, יוצאת לעוד סיבוב.

כך שכל העניין הזה של להתחדש, לחגוג, לפרוח ולהיות אביבית בא לי באופן טבעי. הסיפור של החירות לעומת זאת, זו כבר משימה טיפה יותר מורכבת.

על החיים והחירות.

ע”פ תורת החסידות והקבלה, סיפור מצרים נועד למהלך של עבודה פנימית המשמעות של “בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים” משמעותה להתבונן ולראות את עצמך – פנימה. מה זה אומר לראות את עצמי כאילו יצאתי אני ממצרים? בעידן הזה שבו אנו חיות וחיים – מה זה אומר להיות בת חורין? איך זה אמור להרגיש? הרי כולנו עבדים של מישהו או של משהו. איך ובאיזה אופן אנחנו בנות ובני חורין?

 אני חושבת שהדרך לשאלה הזאת עוברת ביציאה – בשיחרור. בדברים שאני רוצה לשחרר מחיי, להשתחרר מהם. אלו יכולים להיות הרגלים. זו יכולה להיות עבודה. אלו יכולים להיות אנשים או מסגרות שמכבידים, שכובלים אותנו. זו היציאה ממצרים.

אחרי שיצאנו, שחררנו והשתחררנו, אנחנו בני ובנות חורין לבחור את חיינו.

אני מאמינה שחירות אמיתית היא החירות לבחור. לבחור את חיינו. את דרכנו.

חג הפסח מבטא את הערך הכי חזק ובסיסי של היהדות – ערך החירות. לצידה של החירות קמה החובה להיות הומניים ולדאוג לחלש/ה (לגר, ליתום ולאלמנה). החירות, היא גם הערך הבסיסי של הליברליזם. של דמוקרטיה. של שיוויון.

זה היופי בזמן הזה – זה הזמן שבו יש הקבלה, השקה, שיקוף של השורשים והמסורת שלנו, עם תפיסות העולם החדש, העלים של האנושות. לכן הזמן הזה הוא הזדמנות טובה לעשות סדר בערכים שלנו, כפרטים וכחברה.

פסח נותן לנו ריסטארט ומזכיר לנו שחירות היא ערך נעלה וזכות בסיסית, שלצידה חובה חברתית עמוקה.

כל שנה בא חודש ניסן ומסמל לנו את הדרך. לחיים של חירות, חסד חמלה.

נקודה בזמן שמאפשרת התחלה חדשה –

לבחור להיות איך ומה ומי שאני רוצה – החירות "להיות" –  Being

לבחור לעשות את מה שחשוב לי – החירות "לעשות" – Doing

ולהיות מחויבת לסביבה, לחברה שאני חיה בתוכה – Belonging

שיהיה חודש ניסן של התחדשות, של חירות בחיים וחיים של חירות.

שנצא ממצריים שלנו

נשחרר נשתחרר

נתרענן

ונמלא כוסות גדושות של טוב לדרך.