.הסרט המתופף והשוער המוצג במסגרת שבוע הקולנוע האירי בסינמטק הוא הרבה יותר מעוד סרט המציג חברות בלתי הגיונית בין שני אנשים שקופים בחברה
.זהו סרט מצחיק ומעמיק המעז להציג את גדולתם של אנשים כביכול חלשים, והאמת העמוקה שלהם לאורה הם חיים באומץ
הסצינה הפותחת והתחת
הסצינה הפותחת בסרט לא מתירה מקום רב להתבלבל: צעיר שעכוזו חשוף, לבוש חליפה, דוחף ספה לאמצע השממה ומצית אותה ואז הולך לדרכו, מרוצה, על רקע הלהבות. משעמם לא יהיה פה.
גבריאל
הצעיר הזה הוא המתופף גבריאל.
בן 24, חבר בלהקה לא ידועה שהתיפוף הוא כל עולמו. הוא מסתיר מחבריו ללהקה (לפחות מנסה) את היותו חולה נפש (הפרעה דו-קוטבית) ממנה הוא סובל. דמות עם חוכמת חיים, אדם מעניין ויצירתי ולעיתים הרסני ביותר לעצמו ולסביבה .גדל על רקע סיפור משפחתי טרגי.
כשהוא לא מצליח לעלות על מסלול הגיוני כלשהו בחייו הוא מופנה לשחק כדורגל כחלק מטיפול מקיף (תרפיה ותרופות) ושם פוגש את כריסטופר.
כריסטופר השוער
כריסטופר הוא צעיר בן 17 בעל תסמונת אספרגר.
בחור אינטליגנטי ביותר, חכם, ובניגוד לגבריאל, "חתול הרחוב" האנרכיסט, כריסטופר לוקה ביתר שליטה, בחוסר ספונטניות ובחוסר יכולת להבין סיטואציות חברתיות וניואנסים. שוער נבחרת הכדורגל של ה"מפגרים" (כפי שמכנה אותם גבריאל).
החיבור בין הדמויות (שאולצו להכיר דרך קבוצת הכדורגל), יוצר עם הזמן חברות בלתי אפשרית בין שני ניגודים, ומוציא את הצופה אל מסע עמוק, מתפתל ,מעניין ומתפתח של שתי דמויות: כל אחת בדרכה מתפתחת בפני עצמה במהלך הסרט וזאת במקביל לקשר שמתהווה ומתפתח ביניהן עד לסוף המפתיע.
דומה ושונה
לכאורה אין שום דמיון בין שתי הדמויות, אך לאורך הסרט מתגלה שדברים רבים מחברים בין שני האנשים הצעירים: החסרון המכאיב בדמויות הוריות תומכות ואוהבות, חוויות רבות של דחייה ששניהם חווים, חוסר יכולת לתקשר ולהיות באיזון, הרצון בעצמאות והצורך במציאת דרכם בחיים.
למרות שלכאורה מדובר בסרט שמציג נושאים קשים שהם בשולי החברה, כביכול, (חולה נפש, תסמונת אספרגר) מצליח הסרט לא רק לייצר אמפטיה עצומה לדמויות, אלא "לנרמל" אותם. אתה לא רואה אנשים עם בעיות אחרות מאשר לכל אחד מאיתנו בהכרח.
הסרט גם מצליח להפיק וסצינות רבות מצחיקות ביותר, תוך שהוא יוצר סיטואציות בלתי אפשריות או בגלל שהוא מאפשר לדמויות של גבריאל וכריסטופר, לפתח הומור פנימי הייחודי רק להם.
דה ז'וו של "איש הגשם"
ברגעים מסויימים בסרט מצאתי עצמי נזכרת ב"איש הגשם", בה נרקמת חברות בין אוטיסט לבין אחיו הנורמלי, רק שבגרסת 2018, באירלנד, מדובר בסרט עמוק יותר בו שתי הדמויות בעלות בעייתיות מסויימת, לצד חוזקות עם טוויסט יצירתי ומפתיע בסופו.
זה גם המקום להבין מהסרט שאספרגר אינו אוטיזם, וזהו נרטיב חזק בסרט.
דין וחשבון עם החברה
בצד סיפור החברות והדמויות המעניינות של כריסטופר ,גבריאל,חבריהם ומשפחותיהם, מסתתרת לדעתי גם התרסה חזקה כלפי החברה, והאנשים ה"רגילים".
אלה מנסים להתכחש, להסתיר, להימנע או פשוט לדחות באכזריות אנשים כמו גבריאל וכריסטופר. זוהי חברה שלא מעניקה לאנשים כאלה הזדמנות להצליח. חסרת סבלנות, וחסרת אמונה בהם.
באחת הסצינות בסרט אומר כריסוטפר שהוא לא מבין למה לא מקבלים אנשים כמוהו, שתמיד אומרים את האמת, נאמנים וישרים.
כשחושבים על זה, עדיף היה מן הסתם שכולנו נהיה אספרגרים, כי הם האנשים הטובים באמת ללא כחל וסרק.
[youtube 7ExhyLIdEHs nolink]
=====
קליק לפרטים על שבוע הקולנוע האירי בסינמטק תל-אביב 11-15.18
