כמו כל דבר טוב זה התחיל במקרה. נסיעה ברכבת העמק לעיר הגדולה (שגם זה היה ממש במקרה,גיליתי בבוקר שיש לי פנצ'ר באוטו),בתחנת עפולה מתיישבת מולי אישה, בדקות הראשונות שתינו דבוקות לחלון, אי אפשר שלא, נוף העמקים פשוט מהפנט.
שכנתי הפרה ראשונה את הדממה, ואמרה כל כך יפה, אבל ההשראה עוד לא הגיעה! לא יודעת אם זה היה מופנה אלי, אבל בלי להכיר אותה ולדעת איזה השראה היא מחפשת, נוצר מבחינתי הקליק. היזדהתי איתה בכל נימי נפשי וגידי שכלי. אני מכירה כל כך טוב את ההרגשה הזו שאני חייבת להוציא ממני משהו אחר, יצירתי, יוצאת לרעות בשדות זרים, הולכת למרחב פתוח, לבית קפה, לשחות במעיין, לרחוב סואן, למיטה, לאן לא? העיקר לקבל רעיונות לכתיבה שתעביר את המסר.
יערה שמה, היא מנהלת שיווק בחברת תוספי תזונה, במסגרת עבודתה בין השאר אחראית על תחום המדיה החברתית, ומכיוון שהיא מאוד אוהבת את התחום הזה, היא לא מוציאה את העבודה הזו לספק חיצוני. מכיוון שאני עוסקת בתחום זה לא היה צריך הרבה כדי שהשיחה בינינו תזרום. יערה שיתפה אותי שלפעמים היד קלה על המקלדת, התוכן נשלף והמילים מתחברות בדקות ליצירה שמעבירה את המסר בצורה מושלמת, ולפעמים פשוט לא, ומהרבה סיבות. המילים המתאימות ממאנות לצאת, עיסוק בתחומי עבודה שונים, טיפול בילדים, בהורים ועוד.
המשכנו לדבר, הנושאים התחלפו כמו הנופים בנסיעה ברכבת. ממערב לנו הים האינסופי, שהחזיר את יערה לתחילת השיחה, ואמרה שמאגרי התמונות מאוד עוזרים לה, וחבל שאין משהו דומה לזה בתוכן כתוב.
בתחנת השלום ירדתי, רגע לפני החלפנו כרטיסי ביקור, כי אין מקרה בעולם, ונפרדנו כשמה של התחנה.
לא עבר שבוע עד שיערה קיבלה ממני טלפון ובה סיפרתי על בנק הפוסטים שהחלטנו להקים ב"ספרינג ואלי".
יערה ממשיכה לעשות את עבודתה כמו שהיא אוהבת ומתי שמתאים לה היא רוכשת פוסטים ממותגים לחברה שלה, מכותבי תוכן מומחים ובעלי נסיון רב שמעבירים עבורה את המסר בצורה הכי מדוייקת.
