נועם קוריס – תקציר התיאוריה של דייויד אלקינד על האגוצנטריות של גיל ההתבגרות

בחורה עם מחשב נייד

תקציר התיאוריה של דייויד אלקינד על האגוצנטריות של גיל ההתבגרות

עו"ד נועם קוריס – מעורבות משרד עו"ד נ. קוריס ושות' בקהילה…

מהי אגוצנטריות?
אגוצנטריות לפי אלקינד הינה חוסר היכולת לתפוס נקודת מבט השונה מנקודת המבט העצמית. למעשה, כולנו נולדים אגוצנטריים ובשלבי ההתפתחות הראשונים אין לנו יכולת לתפוס כי ישנן פרספקטיבות אחרות מהפרספקטיבה שבה אנו רואים/חשים את העולם. טיבה של האגוצנטריות משתנה בד בבד עם ההתפתחות הקוגניטיבית, שעיקרה תהליך של התרחקות החשיבה מן המרכז (הילד מגלה בהדרגה כי הוא אינו מרכז העולם וכי לאנשים וחפצים אחרים יש קיום עצמאי משלהם). אלקינד מתאר את השלבים השונים של האגוצנטריות מרגע הלידה ואילך, אך אנו נתמקד להלן באגוצנטריות של גיל ההתבגרות (גיל 11 עד לבגרות), בהתנהגויות המאפיינות אותה ובדרכי ההתמודדות עם התופעה.
  אגוצנטריות של גיל ההתבגרות
גיל ההתבגרות מתאפיין בשינוי תהליכי החשיבה ומעבר לחשיבה הגיונית ומופשטת יותר. חשיבה זו מפתחת  אצל המתבגר את היכולת לחשוב על מחשבותיו של האחר, וכן את היכולת להכיר לא רק בדברים הקיימים אלא גם באפשרויות אחרות. המתבגר מתחיל להיות מסוגל להכיר בתהליכי החשיבה שלו ולשקף אותם לעצמו והוא גם מסוגל להכיר בתהליכי החשיבה של אחרים, בעיקר בני גילו. יחד עם זאת, הוא אינו מסוגל להפריד בין הנושאים המעסיקים אותו לבין הנושאים המעסיקים אחרים. מכאן נובעת האגוצנטריות של גיל ההתבגרות, המהווה את "הקו העקשני ביותר לכל אורך ההתבגרות" – המתבגרים מניחים שהם הם הנושא למחשבותיהם של כל הסובבים אותם. המתבגר מגזים בחשיבות שהוא תולה בנקודת מבטו של זולתו, עד כדי כך שהוא לעתים מאבד את נקודת המבט שלו.
מכיוון שמתבגרים מרבים לעסוק בהתנהגות שלהם, בשינויים בגופם ובהופעתם החיצונית,  האגוצנטריות בחשיבה מובילה לעיסוק יתר בנושאים אלה. המתבגר מייחס משמעות רבה יותר לתכונות הגופניות שלו, ובעיקר לחסרונות, מאשר הקבוצה עצמה. האגוצנטריות של גיל ההתבגרות מובילה לשתי תופעות עליהן מצביע אלקינד:
המתבגר בעל החשיבה האגוצנטרית בטוח כי אחרים (בעיקר בני גילו) ביקורתיים כלפיו, עסוקים בו או מעריצים אותו כמוהו, וכתוצאה מכך הוא מפתח "קהל מדומה".

1. קהל מדומה – קהל השומעים הדמיוני שהמתבגר בונה לעצמו מחזק את תחושותיו לגבי המראה או ההתנהגות שלו ומסביר את התהייה העצמית התכופה שלו. המתבגר רואה עצמו כשחקן הראשי כשכל בני גילו הם הקהל שלו.
2. האגדה (מעשייה) האישית –  מתבגרים רבים בטוחים כי אמונותיהם, רגשותיהם והאידיאלים שלהם מיוחדים מאד ולאחרים אין רגשות כאלה ולכן אינם מסוגלים להבינם (זו הסיבה שמתבגרים רבים מנהלים יומן- היחיד שיכול להבינם). המתבגר גם חווה את הטבע בעוצמות חזקות והוא סבור כי זה מיוחד רק לו. פן נוסף של האגדה האישית היא האמונה בקיום נצחי, המעניקה תחושת כוח מופרזת ומעוותת את השיפוט במצבים קריטיים (לעולם לא אמות/אהרה/לי זה לא יקרה וכו').

האגוצנטריות של גיל ההתבגרות מקשה על המתבגר להבחין בין הרעיונות שלו לבין העולם הממשי. לפעמים המתבגר רוצה לעצב מחדש את העולם בהתאם לאידיאלים שלו ומאמין שהוא יכול לעשות כן. כשזה לא קורה, הדבר יכול לעורר כעס וחוסר הבנה אצל המתבגר.