נבגדת – דרמה קומית אפלה

ההצגה: נבגדת

תיאטרון: הבימה

בימוי: עדי יפת פוקס

שחקנית: מירב גרובר

מוסיקה: דניאל סלומון

תאורה: זיו וולושין

עיצוב במה ותלבושות: רוסלו שמריה

דר' תמר ישר, מרצה בכירה לפילוסופיה, מגלה בבוקר אחד בהיר שבעלה בוגד בה.

רעמים וברקים ורעשים מחרישי אוזניים נשמעו באולם ברגע בו אישר בעלה שאכן הוא מנהל רומן.

העולם התמוטט לרגליה, נשכחו 26 שנות הנישואין, הילדים והאהבה שהיתה.

מירב גרובר שמשחקת נפלא, מכניסה אותנו לעולמה של אישה המגלה שבעלה האהוב

שוכב עם אישה אחרת. תחושת התסכול, הכאב, הגועל מורגשת בכל נים בפניה.

התחתונים עם הפרפרים הם הפריט הכואב ביותר שמוצג בפני הצופה בכל הזדמנות.

האינטימיות מסתכמת שם, בתוך התחתון האדום,  זו הפגיעה הגדולה ביותר של דר' תמר ישר,

ואני חושבת שזו אכן הפגיעה המשפילה ביותר לאישה.

הזרע שמתמזג בריחות האהבה שבעלה תינה עם אחרת, חותכים כמו סכין חדה את

נשמתה הפצועה. והיא לוקחת אותם איתה ולכל מקום, ותמיד הם במקרה איתה…

היא מספרת בכאב על הלילות בלי שינה, על התייעצות עם פסיכולוג, פניה לעו"ד,

אבל כלום לא עוזר לנפשה המעונה והמיוסרת.

היא מבקשת להכין לימונדה מהלימונים החמוצים שניקרו לרגליה,

היא מנסה בכל דרך להמתיקם,

למצוא את הדיוק והזיקוק המושלם של הלימונדה הטעימה,

לעיתים זה יוצא מתוק מדי ולעיתים חמוץ, והלב נשאר פצוע.

זו האינטימיות של הבגידה שמשגעת אותה, האקט המיני של בעלה

עם המאהבת, הוא אשר מדיר שינה מעיניה.

היא נמצאת בתוך הכלא של נפשה, המחשבות מתישות אותה,

והלב מטפטף רק כאב, כעס וסבל.

אהבתי את המשחק של מירב גרובר,  התפאורה המינימלית מתאימה

לסיטואציה, הצגה שחודרת עמוק לנימי נשמתה של אישה, ושל אישה

נבגדת במיוחד.