מתמוטטת

כשאמא אחת מתמוטטת בביתה, יש מי שישמע?
הנסיון האישי שלי מוכיח שגם אם את צועקת "תעזרו", אין מי שישמע

ציור של וינסנט ואן גוך
ציור של וינסנט ואן גוך

3943074133_010c65c4e1_b

התמונה מתוך פליקר

 

התמונה הזו לקוחה כמו מהפנטזיות הכי ורודות שלי. אני אמא רגילה לגמרי. פמיניסטית. אוהבת את ילדיי. בעלת קריירה. לימודים. בעל. חיים שלמים שהם לא ההורות ולא חיי עקרת הבית. אז למה בשנה האחרונה הפנטזיה הכי פרועה שלי היא שמצבינו הכלכלי יאפשר לי להיות עקרת בית? כי המתח הזה בין מה שדורשים הילדים עם שיעורי בית, חוגים, טיפולים פרא רפואיים, תשומת לב, משחקים משותפים, סידור אחריהם, הכנת ארוחות, אירוח חברים, טיפולים רגשיים. מתנגש עם המתח של מה שדורש הבית עם נקיונות וכביסות וטיפת אהבה. ושני אלה מתנגשים עם שעות העבודה. ומכל זה לא נשאר לא שעות זוגיות ולא שעות אישיות. במקום להתקדם הלאה במעלה החיים אני שוקעת עמוק יותר בתוך הבוץ. הייתי רוצה שנת חופש בה אוכל להקדיש את עצמי למה שבאמת חשוב. לקידום הילדים שלי. לשיקום הזוגיות שלי. לתפעול הבית שלי. לי עצמי. במקום זה אני מוצאת את עצמי עם נשימה בחוץ. ובלי שום תועלת מהכל. כי עם שעות עבודה כאלה אי אפשר להגיע למה שחשוב אבל גם לא להרוויח מספיק כדי להביא סיוע בשכר שיטפל במה שאני לא מגיעה אליו ובסוף היום אין לי אפילו שקל לקנות לעצמי משהו קטן שיפנק אותי. בשחיקה הנוראית הזו גם הזוגיות שלי מתה. חיי הנישואים שלי הם בדיחה אחת גדולה. אין לי תמיכה בצד הזה, וכנראה שגם לא תהיה. אני צופה גירושים באופק. PikiWiki_Israel_21479_Economy_of_Israel

התמונה מתוך ארכיון קבוץ גן שמואל, דרך פיקוויקי

פעם היו מעגלים תומכים. אמא שלך. סבתא שלך. החמות. הדודה. האחות. היום אנחנו כל אישה זאב. אף אחת לא תסייע לך אם לא תדעי איך לבקש בצורה הנכונה. אם רק תאמרי שאת מתמוטטת כולן יגידו שיהיה טוב וימשיכו הלאה. הם לא יחשבו לרגע להציע לך לקחת מעט את הילדים. אף אחד לא ישים לב שבגן המשחקים את היחידה שלא מצליחה לנוח על הספסל אלא מתוזזת. כשהם יבואו לבית שלך הם יראו את הלכלוך והבלגן ויעבירו ביקורת במקום להציע כתף וסיוע כזה או אחר. כשהם ישמעו אותך צועקת מייאוש על הילדים הם ירכלו על החינוך הלקוי שלך. במקום להיות שם בשבילך הם יסגרו בפנייך את הדלת על הסיכוי לבקש בכלל טובה ממי שחושב עלייך רעות. SeesawWithKids_wb

התמונה מתוך ויקיפדיה העולמית

 

נשים יקרות לא צריך שנגיע לכדי רצח והתאבדות. גם לא חובה לשקוע בדכאון. היום יום הישראלי קשה מנשוא עבור נשים רבות. אתן יכולות לראות אותן מתרוצצות תמיד. כבויות תמיד. תסתכלו מתי פעם אחרונה האישה שלידכן מצאה זמן לצבוע את השיער. לסדר גבות. להתלבש כמו שצריך. תשמעו בקול שלה האם הצעקות על הילדים מעידות על אופי התנהלות או על ייאוש וחוסר מושלם של כוחות לגייס סבלנות. תראו את הבלגן בבית בעין חומלת. מצאו בלבכן מקום לסייע. אפשר להזמין את הילדים אליכם כדי שלאמא יהיה זמן לנשום. אפשר להזמין את האמא לכוס קפה ושיחה מלב אל לב. אפשר להפנות תשומת לב של גורם מסייע כזה או אחר. אל תגידו שאם היא לא שם בשבילכן אתן לא שם בשבילה. אולי היא טובעת מכדי לראות שמישהו מסביבה זקוק לה. אולי היא צריכה עזרה פי אלף. אם היא לא מזמינה חברים לילדים שלה אולי היא דווקא זקוקה יותר מכולם שיזמינו את ילדיה שלה. אולי כמוני היא נאחזת בקש בלי שום אחד שיהיה שם עבורה באמת. וכשאני כבר מבקשת עזרה, גם הכי קטנה, תמיד שומעת תשובה שלילית. אתם יודעים כמה כוחות נפשיים צריך לאזור כדי לבקש בפעם הבאה? אם אמא הציעה שהילד שלה יבוא אליכם ולא יכולתם באותו היום, הזמינו את הילד בהמשך השבוע או שבוע שאחרי. תנו לה יד.

 

 

אחת מאיתנו
הבלוג הסודי של הבלוגריות בסלונה, שבו ניתן לכתוב בעילום שם את כל מה שלא נעים לכתוב בבלוג הרגיל