בנים מתוקים ואוהבים שלי,
הכל עומד להשתנות…. אתם ואני, אני ואתם, אנחנו… הכל…. ואתם אפילו לא ממש יודעים על כך.
מניחה שאתם מרגישים, מריחים, אולי אפילו מתלבטים אם לשאול…. אבל אתם לא. כל אחד עכשיו מנסה לשמור על הריבוע שלו, לא לפלוש יותר מידי… השקט המבהיל, לעיתים בבית, בערבים… אין מצב שאתם לא חשים…
במשך היום הכל רגיל, שמח, חברים באים, אתם הולכים (ונוסעים…) לחברים. האחד לומד, באמת ממש מנסה ללמוד לכל בחינות הבגרות, ועם זאת לשמור על חיי חברה פעילים (המלווים בהרבה צחוקים…) השני מחכה כבר להתגייס, מחכה שעוד ועוד פקידים וחפ"שים יחתמו את החתימות שלהם על מנת שיוכל להתנדב…. והללו, לא ממש מבינים ולא ממש מתאמצים…. בנתיים ממלא את הזמן בעזרה להמון חברים במכללה לסיים כל מיני פרויקטים…
ובערב…. השקט הזה…
בניי, השינוי יגיע. לא בטוח שתאהבו אותו בהתחלה. ההתחלה, כמו כל התחלה תהיה קצת קשה, לחוצה. מבטיחה לעשות כמיטב יכולתי על מנת לעגל פינות, ולשמור על חיים רגילים ושפויים. מקווה שלאחר ההסתגלות תרגישו, נרגיש כולנו, שההחלטה היתה נכונה, ואכן הכל טוב יותר. מאחר ואני נחושה לעבור אותו, נחושה להצליח ולמלא כל חלל ריק שיווצר, אני מקווה ש…. אחרי מעט זמן, גם אתם תרגישו טוב יותר.
מבטיחה לרפד את השינוי ככל האוכל, להתאמץ ולעשות הכל קל יותר….
זה קרוב…. עוד קצת….
בטוחה שביחד נצליח לעבור הכל, ונמשיך מהמקום שבו הכל הפסיק….
הכי אוהבת אותכם בעולם
אמא
