היום בבוקר זה קרה באמת. היום עזבת את הבית סופית, סוף סוף…
התעוררת מוקדם, כתבת מכתב לילדים, מכתב לא רע, ולי, למטה, הוספת: חבל!
חבל? עכשיו אתה אומר חבל?
אחרי כמעט 23 שנים של נישואים (אני נשבעתי שלא נגיע ליום ה- 23!) אתה אומר: חבל? באמת חבל.
חבל שלא הסכמת להתעורר קודם לכן. חבל עוד יותר שאני לא התעוררתי קודם…. חבל שלא הסכמת ללכת לייעוץ, חבל שלא הקדשת יותר לבנים המדהימים שלנו ונתת לי לגדלם, בליווי קיטונות של ביקורת. חבל שנלחמת לכל אורך הדרך בכל הדרך שלי עם בננו הצעיר, ולא הבנת בכלל מה קורה. כמה נהדר שהוא, כמה מיוחד ומדהים. חבל שלאורך כל השנים עם בננו הגדול נתת רק לי לשאת בנטל. אבל אתה יודע מה? נהניתי מכל רגע. ובמיוחד עכשיו אני נהנת, כשאני יודעת שהם רואים את הכל.
חבל שלא חשבת לתת לי להתפתח גם. חבל שכל מה שרצית היה אישה קטנה וטיפשה לידך, שתהנהן ותתלה בך מבט מעריץ. חבל שלא חשבת איך אפשר לפנק, ולא הבנת שלקנות מקרר חדש וגדול זה לא פינוק. חבל שהצעת שנבטל את מתנות יום הנשואים שלנו, כי חבל על הכסף….. חבל שלא ידעת שזוגיות צריך לטפח וזה יותר מסקס ביום שבת בבוקר….
חבל שלא שמעת למה שאמרנו, אנחנו, בני הבית שלך, כשדהרת מעבודה סקסית אחת לשניה, והשארת את הביטחון לעזאזל.
והכי חבל, באמת כמה חבל, על אותו הלילה (ולא, אני לא מוכנה שוב לדבר על זה…. תחייה לך לבד עם התחושות שלך, תאבק אתה בהם. אני לא אעזור, אני לא אהיה המשענת, ואני לא אקשיב!) . אותו לילה, שאחריו ידעתי שזהו זה. הכל נגמר, ועכשיו רק צריך לדעת איך לסיים את הדברים בצורה הגיונית.
ובאמת סיימנו. תוך 3 חודשים עברנו תהליך שהרבה זוגות עוברים בהרבה יותר זמן.
נכון, היו ויתורים. כן, נשארו כעסים.
אבל אני יוצאת לדרך חדשה. לגמרי חדשה. מצויידת בים של חברות וחברים, 2 אחים מדהימים, וזוג הורים שידע ברגע האמת להתגייס. היו חברים שתמיד היו איתי. יש חברים שהתגלו לי בשנתיים האחרונות, ואחד מיוחד שהתגלה לפני כשנה. חברים שתמכו לאורך כל הדרך, שהלכו איתי. שידעו על הכככלללל, ידעו מתי לעצור, מתי להגיד שאני לא נורמלית, ומתי לתת חיבוק אמיתי, ולתת לי להשעין את הראש ולבכות. והאחים שלי,המדהימים האלה, שידעו מההרהור הראשון ועד המעשה האחרון. ותמיד תמיד היו איתי.
הדמעות המרובות יבשו…. אבל הן עולות בקלות רבה שוב ושוב. ולמרות הכל, אני יודעת: יצאתי לדרך חדשה.
למדתי להעריך את עצמי (לא לא ק"מ וחצי…. אבל אני בדרך…), למדתי לבטוח בתחושות שלי שוב, להקשיב לקול הפנימי שלי, ולהבין שאני יכולה. ולא, למרות שאני בלונדינית, אני לא ממש ממש טיפשה.
מחומשת בהורים, אחים וחברים, המון חברים,עטופה באהבה של שני הבנים הכי תומכים בעולם- אני יכולה.
חבל? לא ממש לא חבל….
אני בדרכי החדשה!
