מתג מלפני שנתיים

מתג מלפני שנתיים

"בלילה חלמתי שאני נמצאת באיזה מקום, מעין מסיבת רווקות של חברה שלי והייתי צריכה לסדר דברים ולארגן אבל לא יכולתי… כולי הייתי פצועה ומדממת, כאילו אני בפיגוע… היו לי חתכים בגוף וברגליים… בשר שיוצא החוצה… ונלחצתי, לא ידעתי מה אני אמורה לעשות… איך אני אמורה להתמודד עם הכאב הפיזי הזה שהרגשתי בחלום." סיפרתי לפסיכולוגית שלי.
"ברור לך שהחלום הזה הוא לא סתם. חלמת אותו אחרי שלחצת על המתג בחזרה, כך שהתמודדת עם השדים שלך מהעבר. הכאב הנפשי שהרגש במציאות, הפך לחלום עם ביטוי לכאב פיזי." היא הסבירה לי.
"הקשבתי לך ולחצתי על המתג ועכשיו כואב לי מוות על פרידה למישהו שאהבתי לפני שנתיים ולא אמור להיות בכלל רלוונטי! איך אני אמורה פאקינג לשאת את הכאב הזה?! זה לא נורמלי!" בכיתי לפסיכולוגית שלי.
"זה טוב שלחצת על המתג בחזרה. לולא לחצת היה לך קשה להמשיך הלאה, כשבזמנו לא התמודדת עם הרגשות שלך מלפני שנתיים. חשוב לעבד את הרגשות ולחוות גם כאב. ובזמנו בחרת שלא לעשות זאת, ולחצת על המתג לכיבוי הרגשות למרות שהמלצתי לך שלא כדאי לך לעשות זאת. אבל זאת היתה בחירה שלך." היא אמרה.
"כן, לחצתי על מתג הכיבוי, לא יכולתי לסבול את הכאב, ולא זכרתי כלום ממה שהיה.. גם לא אותו. והעדפתי את זה. זה כיף שלא כואב. אבל משהו בי לא הצליח להמשיך הלאה." אמרתי.
"כי כשלחצת על המתג לא יכולת לעבד את הרגשות. וטוב שבחרת ללחוץ עליו בחזרה, גם אחרי שנתיים שזה קרה."
"אבל עכשיו כואב לי רצח על משהו שקרה מלפני שנתיים! זה אבסורד!" אמרתי בכאב קשה מנשוא.
"נכון, עכשיו את מתמודדת עם זה." היא ענתה.
"אני לא יודעת אם אני מסוגלת להתמודד עם הכאב הזה…" אמרתי.
"לפני שנתיים בחרת שלא להתמודד עם הכאב וראית את ההשלכות של זה. זה מנע ממך לחצות את הגשר ולהתקדם הלאה. לחוות קושי וכאב זה לא תמיד דבר רע. גם אם שורף מבפנים, צומחים מזה. ואת וויתרת על החלק הזה כי פחדת שיכאב לך." הסבירה.
"ומה עכשיו? מה אני אעשה?" שאלתי.
"עכשיו תחווי את מה שכבר היית צריכה לחוות ממזמן. אל תדאגי, התחושה שאת מרגישה לא תישאר לנצח, היא תעבור ותוכלי אחרי זה באמת להמשיך הלאה."