משתינים עלינו בקשת

אז ככה זה. גידלת אותם בבטן 9 חודשים, הנקת, טיפלת, טיפחת, פינקת וכל זה בשביל מה? בשביל שהם ישתינו עלייך בקשת. במקרה הזה, מילולית.

בתור אמא לשני בנים מהממים, שיחיו, אבל גם בנדיטים לא קטנים, אני מתמודדת עם לא מעט צרות שנובעות רק מעצם היותם מהסוג שאנו מכנים "הזן הגברי". בקיצור יש להם בולבולים. (אגב, יחד עם האיש והחתול, אני נקבה אחת בבית כנגד 4 זכרים אבל נעזוב את זה עכשיו).

אחת מהצרות העיקריות היא הפספוסים הבלתי נלאים של הקטנים האלו, שנובעים מסיבות שונות ומשונות. הנה חמש מהן:

1. "העפיצות"

כידוע, הדבר הראשון שבא לנו לנו לעשות כבני אדם כשאנחנו מתעוררים, זה להטיל את מימנו (הגברים משתינים, אנחנו מטילות את מימינו, אל תתווכחו). אבל להבדיל מאתנו הבנות, שפשוט עוברות ממצב שכיבה לישיבה, הזכרים צריכים לדדות ולהצליח לעמוד בצורה ישרה ללא ניע, להרים את מושב האסלה, ואם כל זה לא מספיק, גם לכוון. לרוב משהו משלושת הדברים האלו מתפספס בדרך והתוצאה היא מושב אסלה, גב אסלה, קירות סובבים ו/או כל דבר אחר בקרבת האסלה, מקושטים בנוזל סרוח ודביק אשר אותו אנו מכנים "שתן בוקר".

"תרים את מושב האסלה!!" / צילום: לירון פיין

2. "פספוסים"

רק אתמול הבנדיט הקטן יותר קרא לי לשירותים, הצביע על הקיר ואמר "אופס". אופס זו מילה חמודה מדי בשביל לתאר את היצירה הזוועתית שהוא יצר על הקיר, כשבסה"כ הוא "ניסה לצייר עיגול במים". בשביל זה יש דפים וצבעים חמוד, תודה.

3. "חרבות" (במלעיל, זה חשוב)

רוב הסיכויים שאם יש לכם בנים בטווח גילאים קרוב, אתם מכירים את ה"חרבות". אם לא, תנו לי להעשיר את הידע שלכם: מדובר על משחק מטופש, בו שני הילדים הולכים בו זמנית להשתין ובעזרת השתן שיוצא להם בקשת, הם נלחמים מעל חור האסלה. זה בתיאוריה. בפועל השתן מגיע במקרה הטוב לחור האסלה.

4. "הסחת הדעת"

זה מתחיל רגוע. הילד הולך לו להשתין, הוא אפילו מרים את מושב האסלה, מכוון מעולה. הכל תקין ושפיר ואז זה מגיע: ההסחה!

הסחה יכולה להגיע בכמה צורות, הנה הבולטות שבהן:
– הוא שומע שנותנים לאח שלו משהו שגם הוא רוצה.
– הוא שומע שאח שלו פותח טלויזיה.
– אח שלו קורא לו לראות "משהו ממש ממש מגניב!"

התוצאה – סיבוב שלם עם הגוף ושתן על כל האסלה, ו… בואו נגיד שמאז אין לי יותר עיתונים בשירותים.