משפחה כן בוחרים- על מפגשי משפחה מורחבת בחג

יש משפחות ששוכרות אולמות לצורך המאורע, יש כאלו שמארגנות פסטיבלים שלמים, אז מה כבר יכול לקרות, נפנה כמה שעות לפגוש את המשפחה המורחבת

מה כבר יכול להיות, חשבתי לעצמי, בעת שהווטסאפ ציפצף את עצמו לדעת בפעם ה87 באותו היום. מפגש משפחתי. עוד אחד מני אלפים רבים של מפגשים משפחתיים שמתעתדים להתרחש בסוכות הזה בכל רחבי הארץ. שבטים ומשפחות ענפות מאיימים להתאשפז זה בסוכתו של זה ולהתאחד אחרי חודשים רבים שלא ראו אחד את השני, קצת לפני תרדמת החורף. אמא שלי אמרה שיש משפחות ששוכרות אולמות לצורך המאורע, יש כאלו שמארגנות פסטיבלים שלמים, אז מה כבר יכול לקרות, נפנה כמה שעות אחר הצהרים וניסע עד לאי שם בפאתי מרכז הארץ להכיר את הצד הזה של המשפחה המורחבת, שעם השנים הולכת ומצטמצמת, אם בשל שומרי משקל, או בשל תמותה טבעית.
המכנה המשותף למפגש היה צאצאי שבט מברוקה, המבורכת בעברית, או כפי שקראו לשבע שמיניות מבנות המשפחה – מירב. סבתא מברוקה, עליה השלום, הביאה לעולם ילדים בלי עין הרע, בנות ובנים, שחלקם כבר לא איתנו היום, אך הותירו אחריהם משפחות שלמות ומפוארות, עם ילדים, נכדים, נינים ושלישים, שהתכנסו ובאו לאחר צהרים אחד משותף בנסיבות משמחות, לשם שינוי, שהרי אתה פוגש את המשפחה המורחבת שלך או באזכרות או בשמחות. מה כבר יכול להיות, חשבתי לעצמי, מקסימום אחסוך לילדה שלי את התחקיר לעבודת השורשים עוד כמה שנים.
מיום ליום כבשתי את הרצון העז לבצע פעולת "השתק לשנה אחת" שהווטסאפ המיטיב שלי מאפשר. הסתפקתי בהשתקה ל8 שעות בלבד ובין לבין נכנסתי לבדוק מה דוד אלי מתכוון להביא למפגש, איך דודה דורינה מתכוונת להכניס את כולם בחצר שלה ואם הפעם יסמכו עלי קצת יותר מאשר להביא כלים חד פעמיים, שהם המוצר היחיד שעוד לא הצלחתי להרוס במטבח. את ההודעה הבאה היה קשה לפספס: "צריך להכין תפריט:) קינוחים, סלטים, פירות, פיצוחים, בורקסים וכו', לא צריך להשתגע בבישולים מיותרים לטעמי". כמה ימים לאחר מכן, בעודי נכנסת אל מתחם מדורת השבט, קיבלו את פני בצלחת מלאה ב"בוריקות", שהם מעין בורקסים מטוגנים מבצק עלים ובתוכם ביצה רכה ונימוחה, חטא קדמון שאין טעים כמוהו, שהיה רק המנה הראשונה לצד עשרות סלטים, סירים גדושים ושאר תבשילים ו"תשאירי מקום לקינוחים", שלא השאירו מקום לספק – אני במקום הנכון.

: לא צריך להשתגע בבישולים

אחרי שהבטן התמלאה במלוחים וקצת לפני המתוקים, ישבנו במעגל ענקי לצורך הכרות והצגת המשתתפים. זה היה כמעט בלתי אפשרי לעבור את כולם, אבל בכל זאת הצלחתי לחבר כמה חוטים במוח מכל הסיפורים של אמא לאורך השנים ולהבין מי הבת של מי, מי התחתן עם מי ולמי נולד מה. כמעט בן רגע הפך מרכז הרחבה לבמה, סטייל "הקאמל קומדי קלאב", בו כל בת דודה מדרגה שלישית מעלה חוויות וסיפורים הורסים מצחוק, לרבות המבטא והחיקויים של הסבתא ז"ל, שהייתה אשה צנומה ולא פשוטה עם סיפורים עתירי שומן. היו שזכרו את השיגעון שלה לסדר וניקיון וסיפרו על סרוויס הכלים האלמותי שלה, שמעולם לא זכו ליהנות ממנו, שכן את המים הייתה מוזגת להם בקופסת שוקולד "השחר" שטופה היטב, היו שזכרו את חיבתה העזה לקלאס וחמש אבנים והיו כאלו שלא זכרו כלום, כי היו קטנים מדי באותה תקופה, אבל גדלו על הסיפורים האלו והנהנו בחיוך מריר מתוק.

: דוד אלי והבוריק

היה כיף לשכוח לאחר צהרים אחד את הדברים הפחות טובים ואת אלו שכדאי להשאיר מאחור. היה יותר ממשמח לראות איך משפחה שלמה וענקית מתאחדת יחד כדי לשמר את המורשת והמסורת. היה מעורר השראה לחזות באיחוד בין דורי שכזה, מגיל 0 ועד 90, שהתאפשר הודות לטכנולוגיה שרבים מהיושבים במפגש בה כלל לא מחוברים אליה, אך התאחדו בעזרתה. יצאתי משם עם שני ק"ג יותר, גם של קלוריות וגם של שמחה.