משפחה יוצרת מן הכלל

החודש מי ששם לב, חל לו "חודש פברואר יוצא מן הכלל" מיזם של החברה למתנ"סים . הוא מתקיים לראשונה בפריסה ארצית של כ190 ישובים, מה שלא כולם יודעים זה שהוא התחיל לפני 4 שנים אצלנו במתנ" בכפר תבור, רצינו לחולל שינוי בקהילה שלנו, להפוך אותה לסובלנית יותר וככה בעצם הכל התחיל. זה לכשעצמו מדהים בעיניי איך משהו שעלה בישיבת צוות של מתנ"ס קטן בפריפריה הצפונית, משפיע עכשיו על כל כך הרבה אנשים ברמה הארצית, מזכיר לי את המוטו שליווה אותי בשנים שעברתי באונסקו ישראל Think global act local. .

אתמול הצגנו תערוכה של "משפחות יוצרות מן הכלל" כחלק מחודש פברואר שלנו ודווקא ביום המשפחה. סדנא של 2 מפגשים הורה וילד, עם היוצרת המקומית שלנו שכולה לב אחד ענק אליס רחמים.

הבן שלי מכיר את אליס כבר שנים, אישה שכולה לב וסבלנות אין קץ ויודעת איך להגיע לכל ילד. הוא מכיר את העבודה בעיסת נייר ולכן הייתי רגועה. הוא גם הכין אותי מראש, שאם משהו בתהליך לא יהיה לי נעים (עיסת נייר ודבק) אז זה בסדר, אפשר לבקש מאליס והיא תעזור ולא לשכוח לבוא עם בגדים שאפשר ללכלך.  הגעתי מראש עם מחשבה שהוא המוביל ואני כאן לסייע ולעזור לו, כשנכנסנו לחדר ראינו ערמה של מיכלי פלסטיק ריקים על השולחן, ישר היד שלו נשלחה אל אחד מהם והוא הודיע שעושים ציפור ושהוא גם לא צריך את הדוגמאות שאליס הביאה, יש לו כיון משלו.  הרעיון הגיע ממנו, כל פס של צבע היה שלו. שלושה שבועות אחרי שהתחלנו, הגענו למתנ"ס לחשיפה של התוצרים שלנו.

כשהתערוכה עמדה פתאום ראיתי איזה עושר יש בילד שלי, יצירתיות ובעיקר מחשבה מחוץ לקופסה, לא מפחד מצבעים, לא מעניין אותו המוסכמות ומה נכון לעשות ומה כולם עושים, הלך עם מה שנכון לו וזהו. כשסיימנו את היצירה הוא הגיע למסקנה שגם היא תלויה בעיני המתבונן. יש שיראו בו ברווז ויש שיראו בו ארנב. בדיוק כמו בספר ילדים שאנחנו מאוד אוהבים.

האירוע אומנם היה צנוע, כמעט כל צוות המתנ"ס הגיע, נציגים משפחות היוצרים (סה"כ השתתפו 4 ילדים ביצירת התערוכה) ושתי חברות שהגיעו לפרגן, מחמם את הלב. ובנוסף לעבודות בעיסת נייר צירפנו גם שיר שהוא כתב באחד הבקרים בחודש האחרון ונתנו לו את הבמה להקריא אותו מול כולם, ההתרגשות הייתה בשיאה וכשילדים מיוחדים מתרגשים האנרגיות עולות, אך במתנ"ס שלנו יש מקום ובמה לכולם, כאן בפתיחה הוא רץ והשתולל, הסתובב במעגלים בהתרגשות בזמן שמנהלת המתנ"ס דיברה מול האנשים, אכל את השרוול, נגע במייצגים ולא היו מבטים ולא הייתה ביקורת או בקשה "להרגיע" וכשהיא ראתה שהוא רוצה לדבר, היא הפסיקה את הנאום שלה ונתנה לו את הבמה, אצלנו במתנ"ס מקבלים אותו בדיוק כמו שהוא וכאשר מתפרסמים נתונים על סקרים כואבים המציינים את חוסר הרצון של אנשים להסכים לשילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים בפעילויות עם ילדיהם "הרגילים" הלב נצבט וכשאני חושבת על הישוב שלי, הכפר הקטן בצפון שלפני כ4שנים בסך הכל רצינו לעשות שינוי קטן אצלנו בקהילה ואני מקבלת דיווחים ממתנ"סים אחרים על פעילויות ושינוי עמדות וקבלה והכלה ומקום סוף סוף לכולם עד כמה שאפשר, אני מתמלאת בגאווה ענקית – קודם כל בילד שלי שחושב מחוץ לקופסא, שלמרות כל מה שהוא עובר ועבר בחייו הקצרים הוא אופטימי ושמח ומוגן ואני גאה בישוב שלי ובהנהגה שלו, המועצה והמתנ"ס וצועקת לעולם ,אני כפר תבורניקית גאה!