משכילה/ טארה וסטאובר

ספר נוגע ללב, מרתק ומעורר מחשבות ותובנות על השכלה, על משפחה, על חינוך ועל חשיבה עצמאית. טארה, מחברת הספר מספרת על ילדותה במשפחה שהתנגדה ללימוד בבית הספר ולכל מה שהמדינה יכולה להעניק לאזרחיה.

משכילה

..

משכילה / טארקה וסטאובר

מאנגלית: אורה דנקנר

פרוזה – סיפור אמיתי

350 ע

הוצאת שוקן

..

האם ההשכלה מוסיפה טוב לעולם? האם היא מביאה אושר לבני האדם?

כשהתחלתי לקרוא בספר נזכרתי במה שנקרא "תסמונת הליוויס" התסמונת הזאת בה כל דור מורד במה שהיה לפניו, כמעט כל דור.

פיי גדלה בבית בורגני מוקפד, בו התלבטו בזמן יציאה אם יתאים לשמלה שלבשו לנעול נעלי קרם או לבן?

ולביתה היא אומרת: "אם היית הבת של סבתא" אמרה, "היינו קמות לפני הזריחה לעשות לך תסרוקת מצועצעת, ובשאר הזמן היינו מתייסרות בשאלה מה ייראה מכובד יותר – הנעליים הלבנות או הנעליים בצבע קרם." (ע' 39)

והיא ובעלה מחנכים את ילדיהם בדרך שונה לחלוטין.

המרד שלהם אינו מתחשב במה שטוב לילדים.

הוא מתייחס למה שהם עברו ולמה שהם רוצים לשנות.

ולאן יוביל החינוך הזה? האם ימשיכו הילדים בדרך הזאת?

ההורים, ג'ין ופיי,  אינם מסכימים לשלוח את ילדיהם לבתי הספר. הם משאירים אותם איתם בבית. האם מלמדת אותם בקצב שלהם, או לפחות חושבת שהיא מלמדת אותם: "הייתי מחליקה את האצבע במורד כל כפולת עמודים, ואם האצבע שלי היתה נוגעת בחמישים עמודים, הייתי מדווחת לאמא שהשלמתי חמישים עמודים במתמטיקה. "מדהים" היתה אומרת. את רואה? הקצב הזה לא אפשרי בבית ספר ציבורי.." (ע' 61)

הם דואגים לעצמם למים, לחשמל. הכל כדי לא להיות תלויים במדינה. הם מגיעים כמעט לסכנת חיים בדרך הקיצונית הזאת.

וזו כבר איננה רק אידיאולוגיה כי מסתבר שבין השאר מתכונן האב ומכין את משפחתו לקץ הימים. הם אוגרים מזון, מכינים תיקים ופתחי מילוט, ומכינים לעצמם תשתיות מתאימות עצמאיות ליום הזה שיגיע.

והאם, בעידודו הנלהב של בעלה,  לומדת בינתיים להיות מיילדת, כדי שתוכל ליילד את נכדיהם שיגיעו.

כמובן, שזה נעשה ללא אישור המוסדות הממשלתיים-הרפואיים והיא בעצם עוברת על החוק.

 גם את ביתה, טארה, היא מכינה להיות מיילדת ממשיכה.

בינתיים הילדים מעבירים את זמנם בשימור אפרסקים, בשיטוט בהרים, הם לומדים להשתמש בכלי נשק, הם עוזרים לאביהם במגרש הגרוטאות. באיסוף ובמיון חלקי מתכת.

החינוך הטבעי העצמאי די רווח ומוכר אך פה זה מגיע לקיצוניות מסוכנת ולאט לאט מתגלות הפרצות בחינוך הפראי הזה.

האם אכן ילדות פראית בטבע היא שמחה ומעשירה? האם ימשיכו הילדים בדרך הוריהם?

או אולי עדיף ללכת בתלם ומשם לבטא את האישיות העצמית?

הבת, טארה, בעידודם של סבתה וסבה, רוצה ללמוד ובספר היא מספרת על הדרך שעשתה, על המסקנות ועל התחושות שלה כלפי הוריה ובעיקר אביה.

על החינוך האחר שקיבלה ועל הבחירות שלה בחיים.

ספר נוגע ללב.

על התנהלות הורים לא יציבים וילדים הלומדים לשרוד במציאות לא רגילה והאם הם מצילים עצמם וכיצד.

מומלץ מאוד!

..

על הסופרת:

טארה וסטאובר, מסאית והיסטוריונית אמריקאית, נבחרה לאחת ממאה האנשים המשפיעים בעולם לשנת 2019 על ידי מגזין טיים.

ספר זה שכתבה על חייה, הוא רב-מכר עולמי.