משחק ילדים זה הרבה מעבר למה שחשבנו

בחורה עם מחשב נייד

לא אחת אנחנו המבוגרים נוטים לצמצם את מהות עולמם של ילדים למשחק: "לכו לשחק במשחקים שלכם…" "הנה יש פה גן שעשועים", ו"למה אתה לא משחק?". אז כמה מחשבות על משחקים וצעצועי ילדים, ציפיות של מבוגרים ויכולות של ילדים:

1. משחק – כזה שמישהו עיצב, בנה, ייעד ושיווק עבור ילדים הוא בעצם מרחב קטן שבו הילד אמור למצוא את עצמו. לעתים מדובר במשהו מובנה כמו דמות מתוך תכנית, שבה לדמויות יש תפקיד מוגדר. לפעמים מדובר במקום שבו יש נדנדות ומגלשות. יותר ויותר משחקים ומתחמי משחק של ילדים בנויים לפי "תסריט" מוגדר מראש של אפשרויות פעולה של הילד.
אבל, כשעוצרים ומסתכלים על ילדים שחוזרים לאותו משחק יותר מפעם-פעמיים, מגלים שלא ניתן לחזות את המגוון הרחב של הפעולות שהם יכולים ליצור סביב אותו פריט או מתחם.
למעשה, כשהילד הופך את השולחן לחללית ואת גיבור העל לווטרינר אז הילד באמת משחק. כשהוא ממציא לו חלל סודי מתחת למגלשה והופך ספה לבית, זה הרגע שהוא באמת נותן דרור לדמיון ולעשייה.

2. ילדים רואים בכל מרחב, מקום ודבר פוטנציאל למשחק. זה אנחנו שמגבילים אותם לתחום מאוד צר. לפני כמה ימים ביקרתי בחנות כלבו לבית עם הילדים. כשהתגברתי על הלחץ שלא יגעו בשום דבר… הבנתי שהם בעצם רצו לגעת בכל דבר. הכל מפותחן בקבוקים צבעוני – שבאמת נראה כמו צעצוע ועד לנורות ומוצרי החשמל. אם הייתי מרשה להם לגעת, הם היו יכולים לבלות שם שעות. לחקור, לשאול, לגעת, לנסות.

ואני שואלת: כשאנחנו שולחים את הילד לשחק בדבריו, לאיזה משחק אנחנו מצפים? האם אפשר להרחיב את אופקיו? אולי פשוט כדאי לזכור שמבחינתו כל דבר בחייו הוא "משחק". ואז, אולי כדאי שניתן לילד לשחק….